60 / 64
דקלה
ראוא
0
רכיב
בלתי
נפרד
בחוויות
הטובות
שמספקת
אם
לתינוקה
הוא
הצבת
גבולות
ברורים.
הגבול
דומה
לחיבוק:
הוא
את מחזיק
התינוק,
ו״מ עליו שומר
0 ״
פר
לו
הוא היכן
מתחיל
והיכן
הוא
מטת״ם,
ובכך
מטפק
לו
תחושת
ביטחון,
שליטה
ואוריינטציה
בעולם
הגדול
והבלתי
נשלט.
הן אלו
תחושות
מהותיות
והכרחיות
להתפתחות
תקינה
ובריאה.
בלעדיהן
יגדל הילד
לתוך
עולם
מפחיד,
שגבולותיו
בו
אינם
ידועים,
והוא
״אלץ
להתמודד
עם
המציאות
הכואבת
כשאין
בידיו
כלים
התוחמים
את
יכולותיו
ומגבלותיו.
יגדל הוא
בתוך
אשליה
יכול כול שהוא
־
וילמד
לשנוא
את
העולם
ולהתנקם
פעם בכל בו
לו שיוכח
אחרת.
הדוגמה
שברצוני
להציג
קשורה
לגבולות
-
נושא
המעטיק
את מאוד
ההורים.
חשוב
אף כי כאן לצ״ן
פ׳ על
כ ל דבר של שבטופו
חוזר הורה
לביתו
הפרטי,
לילדיו
ולדילמות
הסובייקטיביות
המעסיקות
אותו,
הדוגמה
של היא שאביא
הצלחה
ברמת
הקבוצה
והתהליכים
התוך-קבוצת״ם
הדינמיים
והמבנ״ם
שהיא
עוברת.
הנחת
העבודה
היא שלי
שיכולתם
של
ההורים
להכליל
את
התהליכים
שהם
עוברים
בקבוצה
תוך אל
ח״הם
האישיים
תהיה
אותנטית
ויעילה
את חוו הם אם בעיקר
התהליכים
בהיותם
חלק
מקבוצה,
ולא
דיון דרך רק
תאורט׳
והחלפת
עצות.
לדעתי,
אפשר
וחשוב
לל מוד
על
הצלחת
הקבוצה,
בעיקר
מתוך
התהליכים
הקבוצתיים
עצמם,
כך שהרי
אפשר
לראות
את
השינויים
המתחוללים
ואת
הפנמת
התהליך
הקבוצתי
אצ ל
חברי
הקבוצה
הלכה
למעשה
בזמן
אמת.
דרך כן, אם
מגוון
סיפורים
עסקנו
בשאלו ת
כגון
״כיצד
גבול מציבים
מדי רחב שאינו
ואינו
חונק
מדי?״
״האם
הצבת
גבולות
אינה
פוגעת
בילדים?״
״איך
עומדים
ילד מול
שבוכה,
צועק
ומתמרד
נוכח
גבול
שאנו
רוצים
להציב?״
ועוד
שאלות
רבות.
הסיפור
שפתח
את
מרחב
הוא הדיון
דווקא
סיפור
שעוסק
בתפקידים
שונים
בקבוצה.
סיפור
שכתב
הסופר
האיטלקי
איטלו
- קלווינו
״הסיפור
מזל על
הוא רע״.
את מספר
קורותיה
של
משפחת
מלוכה,
הורים
ושבע
בנותיהן:
יום
אחד,
בעקבות
מתקפה
על
הממלכה,
המלך
נכלא
והמלכה
עם עוברת
שבע
בנותיה
להתגורר
בבקתה
יום קטנה.
אחד
אל מגיעה
הבקתה
זקנה
מקבצת
נדבות
ומגלה
לאם
שאחת
מבנותיה
מביאה
רע מזל
למשפחה
והיא
זו
בכל שאשמה
היא המצב.
לה מציעה
לסל קה
ואומרת
שכך
יחזור
המזל
הטוב
אל
המשפחה.
הסיפור
ממשיך
ומגלגל
את
קורותיה
- רע מזל של
הכינוי
שדבק
בנערה,
ולא
כאן אספר
את
לא כדי סופו
ל קל קל
את
הנאת
הקריאה.
על
כל
פנים,
באמצעו ת
הסיפור
סיפרו
חברות
הקבוצה
על
תפקידים
שונים
שהן
מילאו
בקבוצה
הגרעינית
הראשונה,
היא הלא
משפחת
המקור
ועל שלהן,
תפקידים
שהן
היום מזהות
אצ ל
ילדיהן.
הדיון
עסק
כמובן
גם
בתפקידים
הפחות
״אטרקטיביים״,
כגון
״העצלן״,
האשם״,
״המשרת״
וכדומה,
ומשם
התגלגל
אל
נושא
הגבולות.
עם
התפתחות
הקבוצה
בשלבים
המוצעים
לעיל,
אחד
מתפקידי
הוא המנחה
ל שמש
מודל
(
modeling
)
להחזקה
ולפתרון
קונפליקטים
באופן
בריא
ויעיל.
בשלבים
מתקדמים
בהתפתחות
הקבוצתית
יוכלו
חברי
הקבוצה
להכליל
את
אל גם המודל
מחוץ
לקבוצה,
אל
ח״הם
הפרטיים
ואל
קבוצות
אחרות
שהם
ש״כים
אכן אם אליהן,
יחושו
שהוא
להם תרם
(׳אלום
ולשץ,
2006 .)
הקבוצה
מונה כאן שאתאר
כעשר
אימהות
שבאות
בכ ל
שבוע
באופן
סדיר
למפגש
הקבוצתי.
עלו רובן
ארצה
ב״מבצע
שלמה״
בתחילת
שנות
התשעים,
הן
בנות
50-28
וגיל שנים
ילדיהן
6-3
שנים.
על-פי
שלבי
התפתחות
הקבוצה
שהציע
טוקמן
(שם),
הקבוצה
עומדת
היום
בשלב
השלישי
-
״שלב
ההתחייבות״.
בתהליך
הגדרת
המטרה
השתמשנו
של בדימוי
יצירת
גשר:
יציב גשר
המחבר
בין
השורשים
האתיופיים
ובין
ההווה
הישראלי:
גשר
המאפשר
תנועה
בטוחה
וזורמת
בין
שתי
הגדות,
מבלי
להי תקע
מהן באחת
ללא
יכולת
לעבור
אל
הגדה
שמנגד
ומבלי
לשמוט
את חלילה
אחד
הצדדים.
מכיוון
שבקבוצת
הורים
עסקינן,
אפשר
כ׳ לומר
בעבר
האחד
נמצאים
ההורים,
עם
שורשיהם
הנטועים
עמוק
באתיופיה,
בשפה
האמהרית
ובתרבות
עשירה
ביותר,
ובעבר
השני
נמצאים
הילדים,
הצברים,
לל א שגדלו
שפת
ובין אם
שתי
תרבויות
כה הן שלעתים
שונות.
הפערים
הללו
יוצרים
לעתים
תהומות
ותחושות
כה
עד קשות,
שההורים
וילדיהם
נאלצים
להתמודד
יום מדי עמן
ביומו(וזאת,
בכל כאן לדון מבלי
המבנה
המשפחתי
והה״ררכ״ה
שהשתנתה
עם
העל״ה
לארץ.
מצב
המטלטל
ומסעיר
תא כ ל
משפחתי).
בתחילת
השנה,
כאשר
התוודענו
זו אל זו
(בנות
הקבוצה
כבר
את אלו הכירו
אלו,
לא הן אבל
הכירו
ואני אות׳
לא
הכרתי
אותן),
הקבוצה
נראתה
דומה
קצת
לתחנת
כל רכבת.
אחת
הגיעה
בזמן
לפי - שלה
שבו הזמן
התעוררה,
הזמן
שהאוטובוס
הגיע,
הזמן
היה שהילד
מוכן
לצ את
או מהבית
בלי כך, סתם
לשים
לב
לשעה.
אני,
המנחה,
הייתי
כאותו
כרוז
על החוזר
60
ע ט
יוני השדה
2011