16 / 64
16
2011
יוני
עט השדה
דיצה ברסלואר, מירי פלדל
קידום השפה ותקשורת
התפתחות השפה מתחילה מרגע הלידה ונמשכת
לאורך שנות החיים הראשונות. להורה תפקיד חשוב
ביותר בהתפתחות השפה של התינוק והפעוט.
תפקיד ההורה לחשוף את התינוק לגירויים שפתיים
ולגירויים אחרים, ובכך לתווך בינו לבין העולם
ולקדם את היכולת הוורבלית והתקשורתית של
הילד. עניין זה, שהוא מובן מאליו בעולם המערבי,
נחשב זר ולא מוכר בתרבות האתיופית. ההדרכה
הניתנת על-ידי האחיות נראית להם מוזרה ולא
מובנת. אנו נתקלים במקרים רבים של הורים
לפעוטות בני שלוש שעדיין אינם מדברים כמצופה
מבני גילם, אך לדעת הוריהם הם מדברים מצוין
שכן הם מסוגלים לומר שברצונם לאכול, לישון
וכיוצא בזה, ועל פי תפיסתם התרבותית זה
מספק בהחלט. פערים תרבותיים אלה לא רק
שאינם מאפשרים מתן גרייה מתאימה על-ידי
ההורים אלא הם גורמים לקושי בשכנוע ההורים
לפנות לטיפולים פרה-רפואיים על-פי הצורך.
מתוך הכרה בחשיבות הרבה של השפה וכדי לקדם
את הנושא לקראת עליית הילד לכיתה א', האחיות
והמחנכות לבריאות מספקות לאימהות הדרכות
פרטניות וקבוצתיות. ההדרכות עוסקות בחשיבות
התפתחותה של השפה ונותנות לאימהות כלים
מרגע הלידה למתן גרייה מקדמת, לדיבור עם
התינוק (אף שעדיין אינו מבין), להקראת סיפורים
ועוד. גם בתחום זה למשחקייה תפקיד חשוב מאוד.
במסגרת תכנית פאקט, לאחר בדיקת סינון
שמבצעת האחות, בודקת קלינאית תקשורת
ב"טיפת חלב" את הילדים בני העדה שגילם שנתיים
וחצי עד שלוש וחצי. מטרת הבדיקה לאבחן את
רמת התקשורת והשפה של הילד ואת מידת הצורך
שלו בטיפול מקצועי ארוך טווח. היתרון של אבחון
זה כפול: עצם השותפות המלאה של המחנכת
לבריאות בכל תהליך הבדיקה, משלב הזימון ועד
עצם האבחון, מאפשר להסיר חסמים של חוסר אמון
וחשדנות של ההורה כלפי קלינאית התקשורת. אם
יש צורך בהפניה לטיפול ארוך טווח, המחנכת מלווה
את המשפחה ותומכת בה. החשש של ההורים
מהטיפול פוחת בזכות ההיכרות שלהם עם קלינאית
תקשורת ב"טיפת חלב" שאינה נתפסת כמאיימת.
אם יש המלצה לגרייה ממוקדת יותר בבית, ממשיכה
המחנכת ומלווה את ההורים ב"טיפת חלב" ובבית
ומסייעת להם ליישם את ההמלצות בפעילויות
שיקדמו את השפה והתקשורת.
א', פעוטה הסובלת מעיכוב התפתחותי רב-
תחומי, הופנתה על-ידי אחיות "טיפת חלב" לאבחון
פרה-רפואי. האם, אם מסיבות של קושי שפתי
ואם מסיבות תרבותיות, לא הראתה הבנה של
החשיבות והצורך של הילדה בטיפולים פרה-
רפואיים ולא שיתפה פעולה בנושא. בגיל שנתיים
ושלושה חודשים, בעקבות עיכוב שפתי משמעותי,
הופנתה על-ידי קלינאית התקשורת ב"טיפת חלב"
לאבחון וטיפול במכון להתפתחות הילד. גם עתה,
כבעבר, לא שיתפה האם פעולה ולא נראה שהיא
מבינה את מצבה של הילדה. המחנכת לבריאות
התמסרה לנושא, ולמרות חוסר ההיענות מצד האם
התעקשה ולא ויתרה. הסבירה שוב ושוב, ביצעה
ביקורי בית, יזמה שיחות עם האם בשיתוף אחות
"טיפת חלב", סייעה למנהלת המעון שבו משולבת
הילדה בתרגום שיחה עם האם ועוד. בעקבות זאת
שוכנעה האם והחלה לפנות לאבחונים ומעקבים
שבכמה מהם היא לוותה על-ידי המחנכת. סדרה
של טיפולי תקשורת וריפוי בעיסוק שניתנו לילדה
הופסקו באמצע על-ידי האם, מכיוון שיום הטיפול
השבועי לא התאים לה, ובמכון לא הבינו את הבעיה.
כששמעה זאת המחנכת, היא יצרה קשר עם המכון,
הנושא סודר, נקבע יום חלופי, והיום הילדה מקבלת
טיפולים פרה-רפואיים על-פי צרכיה והאם מביעה
הבנה רבה לעיכוב ההתפתחותי של ילדתה. אין
ספק, ללא קשרי האמון שנוצרו עם האם, ההבנה
השפתית והתרבותית, והעקשנות וחוסר הוויתור של
המחנכת, הילדה לא הייתה זוכה לטיפול שנזקקה
לו לצורך קידומה ההתפתחותי.
מחנכת לבריאות כדמות תומכת
כפי שנאמר, במהלך השנים הפכה המחנכת
לבריאות לחלק בלתי נפרד מצוות "טיפת החלב",
וההורים רואים בה דמות מעוררת אמון, אמפטית,
בעלת מיומנויות וידע בתחומי בריאות שונים, ובעלת
קשר בלתי אמצעי עם הצוות המקצועי ב"טיפת
חלב". כמובן, היא מוכרת כדוברת השפה, מבינה את
התרבות ואת האמונות הבריאותיות ומשמשת סנגורית
של המשפחות. כך, נוסף על כל תפקידיה האחרים,
המחנכת היא "כתובת" שההורים פונים אליה
בנושאים שהם מבקשים בהם סיוע. מדובר בקשת
רחבה מאוד של תחומים – שיתוף באירועי אלימות
במשפחה, בבעיות של זוגיות, התלבטויות בקשר
להתנהגויות ילדים וגבולות, בקשה לסיוע מגורמי
רווחה ושירותים אחרים בעיר ועוד. מאחר שהקשר