81 / 148
לתבוע או להיתבע, זו השאלה
בעת כריתת הסכם אין תשובה ברורה לשאלה
איזה צד להסכם עלול להיות התובע ואיזה הנתבע.
למרות זאת, הניסיון מלמד כי אפשר לקבל תשובה
חלקית לשאלה זו. לדוגמה, בהסכם הפצה (או זי
־
כיון) טיפוסי סביר יותר שהמפיץ יתבע את היצרן/
בעל הזיכיון ולא להפך. בדומה לכך, נותני שירות
מסוימים עובדים תמורת עמלה ומקבלים את שכרם
רק לאחר אספקת השירות. על כן סביר יותר כי יצ
־
טרכו לתבוע את העמלה המגיעה להם ופחות סביר
שייתבעו.
נפוצים המצבים שבהם קשה מאוד לצפות כבר
בשלב כריתת ההסכם איזה צד סביר יותר שיתבע.
דוגמה בולטת לכך היא הסכם להקמת מיזם משו
־
תף, מכיוון שבדרך כלל בעסקה כזאת מביאים הצ
־
דדים ערך דומה לשולחן המשא ומתן. בנוסף, בניגוד
להסכם הפצה טיפוסי, בדרך כלל במיזם משותף יש
לצדדים ציפיות דומות ממערכת היחסים לאחר הש
־
למת המיזם, ולכן מנסחים את ההסכם על פיהן.
על פי ההיגיון הבריא, עורך הדין המייצג את הצד
שסביר שיהיה התובע יעדיף הליך בוררות פשוט
ומהיר. לעומתו, עורך הדין המייצג את הצד שסביר
שייתבע לא ירצה שהליך בוררות ייפתח כלאחר יד,
אלא רק לאחר שהתובע הפוטנציאלי ייאלץ לחשוב
פעמיים.
מי רוצה בוררות?
לא כולם אוהבים את מוסד הבוררות כחלופה
לבתי המשפט. עם זאת, בהקשר הבינלאומי יסכימו
רוב עורכי הדין המנוסים כי להליך הבוררות יתרון
אחד משמעותי על פני ליטיגציה, וזאת בשל האמנה
הרב־מדינתית - אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכי
־
ו
�
פתם של פסקי בוררות חוץ 8591). אמנה זו, שחת
(
מות עליה כ־051 מדינות, מסדירה את ההכרה ואת
האכיפה של פסקי בוררות זרים.
ישראל היא צד לאמנת ניו יורק, אך אשר לאכיפת
פסקי חוץ, ישראל אינה צד לשום אמנה רב־מדינתית
בעניין הכרה או אכיפה. אי לכך למעשה קל יותר
לאכוף פסק בוררות מלאכוף פסק חוץ, ולכן האט
־
רקטיביות של הליך הבוררות בתחום הבינלאומי.
הנתונים מראים כי בשנים האחרונות חל גידול במ
־
ספר התיקים החדשים שנפתחו במוסדות הבוררות
המובילים ברחבי העולם.
בעת כריתת הסכם
אין תשובה ברורה
לשאלה איזה צד
להסכם עלול להיות
התובע ואיזה הנתבע.
למרות זאת, הניסיון
מלמד כי אפשר
לקבל תשובה חלקית
לשאלה זו
81
׀
עורך הדין
אפריל 5102