Page 134 -

תרבות וחברה הוצאת מוסד ביאליק, 426 עמ' •ביקורת ספרים / "בנבכי המשפט הבינלאומי" מאת שבתאי רוזן
להבין אותו כחל על "כל בני
האדם שמייצגים את המדי ־
נה... בייחוד על מנהיגיה...
ועל היועצים המשפטיים
שלה" (עמ' 815).
כמיטב המסורת האירו ־
פית של המשפט הבינלאומי
- מסורת שמשפטנים
יהודים רבים תרמו לה תרו ־
מה משמעותית - רוזן מציג
את המשפט הבינלאומי
כ"מערכת אחידה שעוס ־
קת בכל תחומי העשייה"
(עמ' 91) ולכן כמערכת
שיש להבינה כמכלול, בלי
שניתן להפריד בין הדינים
המסדירים נושאים שונים
- הים והאוויר, הסחר וז ־
כויות האדם ועוד - שכולם
"שלובים זה בזה ואי־אפשר
להבין אחד מהם בנפרד מן
האחרים" (שם). הפרקים
מציגים תמונה שלמה שבה
משתלבות כמקשה אחת
אמנות והחלטות בתחומי
הסדרה שונים, בצד הנמ ־
קות היסטוריות, מוסריות
ומעשיות. לרוזן היה ידע
אנציקלופדי. הוא זכר לפר ־
טי פרטים מסמכים שרבים
אחרים שכחו או לא ידעו על
קיומם. הוא ידע מה נכתב
בהם וגם מה הושמט מהם
במתכוון; מה נכתב בגרסה האנגלית של המסמך, מה
בגרסה הצרפתית שלו ומה נכתב בנוסחים שבשפות
אחרות. גם בגילו המופלג הקפיד להתעדכן בחי ־
דושים האחרונים. כל אלה באים לידי ביטוי בספר
עשיר בהפניות הן למקורות המשפט הן לניתוחים
אקדמיים שלהם. לקראת סיום דן הספר בהשפעת
היהדות על המשפט הבינלאומי ומדגיש את התפי ־
סה המשפטית של היהדות ה"שוללת לחלוטין את
האנוכיות הקדושה" המשתמעת מרעיון הריבונות
(עמ' 415).
רוזן ער לכך שלגישה
הרואה את המשפט הבינ ־
לאומי כשיטה יש משמעות
פוליטית ומעשית רבה,
שכן יש בה כדי להגביל את
חופש הפעולה של המדי ־
נות. עם זאת, רוזן רחוק
מלהיות אידיאליסט נאיבי.
להבדיל ממשפטנים רבים
בדורנו המבקשים לעוות
את המשפט כדי להתאימו
לתפיסות הצדק שלהם,
ובמיוחד להאדיר את כוחו
של הפרט מול המדינה, רוזן
זהיר ומדגיש שגם בעידן
של בתי דין בינלאומיים
רבים וארגונים לרוב, "הש ־
חקנים העיקריים הם מדי ־
נות עצמאיות וריבוניות".
ולכן, למרות שהמשפט
הבינלאומי "נראה לעי ־
תים" כמי שמקנה זכויות
לפרטים, הענקת הזכויות
היא "תוצאה של הסכמה
בין מדינות" (עמ' 61-71).
רוזן מטעים שהציות למ ־
שפט הבינלאומי לא נובע
מהמוסר אלא מהאינטרס
הלאומי; "מדינות חותמות
על אמנות משום שהן זקו ־
קות להן" (עמ' 915).
גישתו הריאליסטית של
רוזן ניכרת בפרק העוסק באיסור על היציאה למ ־
לחמה. האיסור שנקבע במגילת האו"ם בשנת 5491
התבסס על הנחות שהתערערו בעקבות התפתחות
הנשק להשמדה המונית והאמצעים לשיגורם, וכן
בעקבות תופעת הטרור הגלובלי. לפיכך, הוא קובע,
"מוטב להימנע מגישה טקסטואלית מחמירה לפרש ־
נות המגילה" (עמ' 021), שהרי הניסיון מלמד כי "יש
יסוד של הונאה עצמית בסעיפי המגילה הללו" (עמ'
131). לפיכך מציע רוזן קריאה מרחיבה של החריג
הצטנעות בריטית. שבתאי רוזן ז"ל
כריכת הספר, בהוצאת
מוסד ביאליק
כמי שראה את עצמו כל
ימיו כעורך הדין של המדינה,
רוזן לא הרשה לעצמו לבקר
בפומבי את מדינת ישראל אם
לדעתו פעלה בניגוד למשפט
הבינלאומי. לכן לא נמצא בספר
כל אזכור להפרות אפשריות
של הדין על ידי ישראל
אפריל 3102 עורך הדין ׀ 134