36 / 40
ה
אלימות המילולית, המתבטאת בין
היתר בהקנטות, היא חלק בלתי
נפרד מחיי היומיום בבית הספר.
בשנים האחרונות מחלחלת ההבנה
כי לצד הטיפול בתלמיד הפוגע ושיפור האקלים
הבית-ספרי, יש להקנות לתלמידים אסטרטגיות
להתמודדות עם האלימות, ולשפר את הביטחון
העצמי שלהם.
ד"ר ענת כורם, מרצה לחינוך במכללה לוינסקי
לחינוך, פרסמה לאחרונה את המאמר "פיתוח
הכשירות החברתית של התלמידים להתמודד עם
הקנטות בבית הספר ובזירת האינטרנט" ("במעגלי
חינוך", כתב עת אלקטרוני בהוצאת המכללה
). במאמר
2016 ,
האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
מציגה כורם מודל לפיתוח היכולת של התלמיד
להגן על עצמו, המורכב משלושה שלבים: הכרה
ברגשות, עיבוד קוגניטיבי ותגובה.
"בחרתי להתמקד בהקנטות, כי זוהי תופעה
שכיחה המגיעה לשיא בחטיבת הביניים", מסבירה
כורם, שבמחקריה הקודמים עסקה בין היתר
בפיתוח כישורים חברתיים בקרב תלמידים עולים.
"הנושא הוא רלוונטי להתפתחות החברתית של
התלמידים, ורציתי להציע למורים וליועצים
חינוכיים דרך לארגון מחשבות ושיקול דעת
במצב אצל תלמידים הסובלים מהקנטות",
היא אומרת. "מחקרים מראים כי התוצאות של
הטיפולים בצד הפוגע ובסביבה הן לא תמיד
מספיק יעילות, וההתמקדות בעבודה עם הילד
הנפגע מטפלת בשורש הבעיה, במיוחד אם אנחנו
יודעים שהנפגע יכול להיות לפעמים גם הפוגע.
כמו כן, חשוב לפתח אצל הילד הנפגע תחושה
של יכולת להתמודד עם הבעיה".
כורם סבורה כי בעידן הנוכחי, לפיתוח כשירות
חברתית בקרב תלמידים, גם כדי להתמודד עם
תופעת כמו אלימות, דחייה חברתית וביישנות,
יש חשיבות מיוחדת. "נכון שזה תמיד היה חשוב,
אבל כיום הפרט נדרש לשינויים ומעברים רבים,
בין היתר בעקבות העבודה. נוצרים מפגשים בין-
תרבותיים ויש חשיבות לתקשורת, לעבודה בצוות
ולשיתוף. מיומנויות התקשורת חשובות במיוחד
גם בחיים האישיים. פעם דיברו רק על גברים
ביישנים, אך כיום גם נשים צריכות לעבוד על
אסרטיביות.
"מאחר שכישורים חברתיים נהפכו רלוונטיים
לתקופה שלנו, חסך בהם הוא מכשול בפני מיצוי
הפוטנציאל האישי", היא מציינת. "הם משיקים
לכישורים אחרים, גם קוגניטיביים, ומהווים זרז
להתפתחות בתחומים אחרים. כשעוזרים לילד
לפתח כישורים חברתיים, הדבר תורם לרווחה
הנפשית שלו ופותח פתח לשוויון הזדמנויות
ולהגשמה עצמית. אנחנו עוזרים לו למעשה להיות
אזרח בחברה רב-תרבותית".
אל תשאלו "למה לא ענית"
ואולם לדברי כורם, למרות חשיבות הנושא,
מערכת החינוך אינה עוסקת די הצורך בהקניית
כישורים רגשיים וחברתיים. בנושא ההקנטות,
למשל, "יש נטייה להתמקד ישירות בשלב
השלישי, כלומר בדרכי ההתמודדות", היא כותבת
במאמר. "אחת התגובות הרווחות כלפי תלמיד
שחווה הקנטה היא 'למה לא ענית? למה אתה
שותק, פעם תראה שיש לך פה, תהיה אסרטיבי'.
הערות אלה מתמקדות בתגובה התנהגותית כלפי
הזולת הפוגע. בשפה מקצועית, אלה הערות
שמתמקדות ברובד הבין-אישי. אבל אנחנו יודעים
שכשירות נוצרת קודם כל ברובד התוך־אישי,
אצל הפרט עצמו, ורבדים אלה נעדרים לעתים
קרובות מהעשייה החינוכית. אמירות כאלה, לא
רק שאינן אפקטיביות - הן עלולות לגרום נזק,
שכן הן מלבות חששות בתחום החברתי או רגשות
אשם לגבי דרך ההתמודדות".
לפיכך, המודל שפיתחה כורם להתמודדות
עם הקנטות מעניק משקל רב לשני השלבים
הראשונים המתרחשים בממד התוך־אישי. השלב
הראשון, הכרה ברגשות, ממוקד במערכת היחסים
של הפרט עם עצמו. "מתברר כי הילד המוקנט
הוא לעתים כזה שקל להוציא משלוותו, כלומר
יש לו תגובות מופרזות המשדרות לסביבה מסר
של חולשה", מסבירה כורם. "כאשר הרגשות שלו
לא זוכים להכלה מקבוצת השווים או ממבוגר,
למשל אם אומרים לו 'תשכח מה אמרו לך', 'זה
בכלל לא חשוב', הוא לא יכול לגייס כוח לשלב
הבא. במקום זה, צריך לגלות אמפתיה, להגיד לו
'אני מבינה מה אתה מרגיש', להניח לו לבטא את
הרגשות ולשקף לו מה שהוא מרגיש, וכך לסייע
לו לארגן את העולם הרגשי ולגייס משאבים
פנימיים להתמודדות. זה תהליך של הקשבה
ושיקוף. הכרה בפגיעה היא שלב ראשון ביכולת
לשלוט ברגשות".
השלב השני הוא עיבוד קוגניטיבי, הצורך
של הנפגע לחפש אחר "הנקודה הרגישה" שלו,
ולגלות מה הוא יכול לעשות כדי לא להיפגע.
מאחר שלרוב אי אפשר לשנות את המציאות, אחת
האפשרויות היא למצוא פרשנות חדשה לנקודת
התורפה, ולהפוך אותה מחיסרון ליתרון. למשל,
אם אחד התלמידים נאלץ לגלח את ראשו והופך
מושא ללעג בכיתה, המורה יכולה לספר על
שחקן מפורסם שהופיע בסרט כשראשו מגולח
ולהעביר בין התלמידים את תמונתו. הילדים
עשויים למצוא דמיון בין הילד לשחקן, ולשנות
את גישתם ביחס לקרחת של הילד.
דרך נוספת ליצירת חוסן עצמי היא לפתח
מורכבות של התפישה העצמית אצל תלמידים.
ילד בעל מורכבות גבוהה תופש את עצמו
במישורים שונים: כחבר, תלמיד, בן, אח, שחקן
בחוג כלשהו ועוד. "יכולתו של הילד לתפוש
את עצמו בצורה שאינה חד-ממדית משפיעה
על החוסן במצבי משבר", כותבת כורם. "כנראה
שהמורכבות מסייעת לפרט לשאת ולתת עם עצמו
באופן מוצלח יותר במצבים אלה". אחת הדרכים
לטיפוח מורכבות התפישה העצמית היא עידוד
התלמיד לפיתוח תחומי עניין, לגילוי העצמי
וליצירת יחסים חברתיים דינמיים. כך, במצבי
הקנטות, מומלץ שהמבוגרים בסביבת הילד יזכירו
לו את הצלחותיו.
דרך נוספת להתמודד עם הפגיעה בשלב של
עיבוד קוגניטיבי היא לשנות את היחס של הילד
כלפי המקניט - כלומר, לומר לילד הנפגע דברים
כמו "הילד שמקניט הוא ילד שרע לו", "אם מישהו
מקניט אותך והוא לא חבר שלך, אל תיעלב ממנו,
רק מחברים נעלבים", או "אם מישהו שאתה לא
מעריך מעליב אותך, אין לך מה להיעלב". יש
מטפלים הממליצים לנתב את תחושות הכעס של
הילד המוקנט לסיכול הצלחתו של הילד האחר
בניסיון להוציא אותו משלוותו.
השלב השלישי הוא תגובה. מתברר כי
התגובות הרווחות בקרב מרבית הצעירים הן
שיתוף חבר, תקיפה בחזרה וכן נקמה, ומרביתם
התנסו בכמה אסטרטגיות. במאמרה מציעה
כורם, בהסתמך על ספרות מחקר עשירה, דרכי
תגובה נוספות. אפשר, למשל, להציע לילד
הנפגע להתנהג באופן המשדר חוסר עניין ואף
שעמום. התעלמות מעמדה של כוח משדרת לזולת
שדבריו אינם ראויים לתגובה. תגובות נוספות הן
התרחקות מהילד המציק, ואי יצירת קשר עין אתו,
תוך יצירת קשרים עם ילדים אחרים. סוג נוסף של
תגובה הוא אסרטיביות - להציב גבול להקנטות
ולבטא אי נחת מול המקניט, וכך להעביר אליו
אחריות להמשך האינטראקציה. במצבים מסוימים
מוטב להתחיל בשאלות המאפשרות לזולת לחזור
בו מההקנטה. אמירות כמו" למה אתה מתכוון?
מה אמרת? בטח לא התכוונת לזה".
כורם מציעה להרחיב את רפרטואר
התגובות באמצעות עבודה בקבוצות או בכיתה,
תוך הסתמכות על היתרון הגלום בשונות בין
התלמידים. "אפשר להציג בפניהם את השאלה
'איך תגיבו לפגיעות שונות', ולקיים דיון על
היתרונות והחסרונות של כל תגובה ועל יעילותה.
זו עבודה חינוכית מניעתית, ולא כזו שמגיבה
לאחר מעשה. היא יכולה לשכלל דרכי תגובה
יעילות ולהפוך לשיח פרקטי של התמודדות
עם תופעות של הקנטה בבית הספר, מה גם
שהילדים נחשבים כיום גורם מפתח בכל הקשור
לאסטרטגיות למניעת אלימות באינטרנט", היא
מוסיפה. "כמו כן, חשוב להדגיש בפניהם את
האפשרות שלא להגיב מיידית (הן בחיים והן
בזירת האינטרנט) אלא לעכב את התגובה, כדי
לשקול כיצד לפעול ולהתייעץ".
התלמיד סובל
מהקנטות?
כך תעזרו לו להתמודד
איתן בכבוד
ד"ר ענת כורם, מרצה לחינוך, מסבירה כי טיפול בילד
המפעיל אלימות מילולית אינו מספיק - וכי יש לעזור לילד
רותי גליק
הנפגע לפתח אסטרטגיות התמודדות מגוונות
// כישורים חברתיים
אתנחתא
"כשעוזרים לילד לפתח כישורים
ד"ר ענת כורם:
חברתיים, הדבר תורם לרווחה הנפשית שלו ופותח
פתח לשוויון הזדמנויות ולהגשמה עצמית. אנחנו עוזרים
לו למעשה להיות אזרח בחברה רב־תרבותית"
2017
מאי
<
שיעור חופשי
36