החברתיות-כלכליות שגרמו למחאה, ואל הדיונים
בצוות ספיבק-יונה, צוות המומחים שהוקם על
ידי ראשי המחאה עצמם. הצוות כלל שמונה
צוותי משנה ולמעלה משלושים מומחים מהמגזר
הפרטי ומהחברה האזרחית.
כחברות בקבוצת התכנון בצוות ספיבק-יונה -
אחת מאתנו בראש קבוצת התכנון )במשותף עם
אחרים( והאחרת חברה פעילה בקבוצה זו -
נחשוף במאמר את השסעים העמוקים שנתגלעו
בין המומחים, חברי קבוצת התכנון, בשאלות של
תכנון וצדק חברתי-מרחבי. חשיפת הפערים
נועדה לעורר דיון בשאלות של ארגון מרחבי
וצדק חברתי ולהפנות תשומת לב אל המשמעוי
–
ות הרות הגורל של תכנון הערים.
˜„ˆ Ï˘ ‰È¯Â‡È˙
בשעה ששוויון ואי שוויון הם
מצבים הניתנים למדידה והערכה
באופן שווה לכל נפש, צדק הוא
מושג ערכי וטעון, שאמור
לשקלל פערים הנובעים מהבד
–
לים ביכולות, בהשקפות ובתר
–
בות. דהאן )7002, 02( מצטט את
הניסוח שהוצע על ידי הפילוסוף
הרומאי אופינוס במאה השלי
–
שית לספירה, לפיו "צדק הוא
רצון יציב ומתמיד לתת לכל אדם
את המגיע לו". מאז, עסקו אינ
–
סוף פילוסופים, היסטוריונים, אנשי משפט, פולי
–
טיקה ומדעי החברה בניסיונות נוספים להגדיר
את הצדק, או למצער לנסח קריטריונים על פיהם
ייקבע למה ראוי כל אדם, למה ראויה כל קבוצה.
תרומה מכרעת לדיון הושגה באמצעות עבודתו
של ג'ון רולס )
1971
Rawls,
(, שפיתח תיאוריה
לפיה הצדק מהווה בסיס רציונלי להתנהלות
חברתית, כזה שיועדף על ידי כל קבוצה של בני
אדם חופשים והגיונים המבקשים לשתף פעולה.
אם נציב את בני האדם הללו מעבר ל"מסך הבע
–
רות", כלומר, כאשר הם אינם יודעים מהו הסט
–
טוס החברתי שלהם ומהי יכולתם להשתלב
בחברה - הם יבחרו בכללים של התנהלות הוגנת
ובהקצאת משאבים עודפת לפרטים החלשים
ביותר בחברה.
זוהי בחירה לוגית, הנובעת מכך שבני האדם
הללו אינם רוצים למצוא את עצמם במקום הנמוך
ביותר בחברה ללא רשת ביטחון חברתית, כאשר
יוסר מסך הבערות. מסיבה זו, התנהלות הוגנת
היא עיקרון צודק ורציונלי בחברה שיש בה פרטים
הגיונים, גם במציאות שאין בה מסך בערות: כל
אדם ירצה להבטיח לעצמו ולצאצאיו תמיכה
חברתית הוגנת, אם חלילה יכה בהם הגורל.
לדברי רולס )1791, 4(, יהיה זה הוגן והגיוני
לבסס את החברה על 'שיתוף פעולה בין בני אדם
חופשים ושווים המקדמים זה את זה'.
בהתאם לכך, רולס מנסח שני עקרונות מנחים
ליצירת מסגרת חברתית, פוליטית וכלכלית
המבוססת על הוגנות וצדק. העיקרון הראשון
הוא עיקרון החירות, ולפיו "לכל אדם עומדת
זכות שווה לחירויות יסוד מלאות, העולות בקנה
אחד עם חירויות יסוד דומות מהן נהנה כל אדם
אחר בחברה". העיקרון השני נחלק לשני עקרו
–
נות משנה, המהווים שני תנאים שבהם צריך
לעמוד אי שוויון חברתי וכלכלי כדי שנוכל
להצדיקו )דהאן, 7002(: הראשון קובע כי יש
להתייחס לתפקידים ולמשרות ולתועלות החבר
–
תיות והכלכליות הנגזרות מהם ככאלה הפתוחים
בפני כולם, בתנאים של שוויון הזדמנויות ובאו
–
פן המאפשר לכולם להשיגם. זהו עיקרון שוויון
ההזדמנויות
equal
of
principle
The
(
)
opportunities
השני קובע כי אי שוויון חברתי
וכלכלי, או הקצאה לא שוויונית של טובין
חברתיים וכלכליים ניתנים להצדקה רק אם הם
פועלים לתועלתם המרבית של הפרטים והקהי
–
לות המוחלשים ביותר בחברה. זהו עיקרון
הפער )
principle
difference
(The
על פי
תרגומו של דהאן(. לתפיסתו של רולס, העקרו
–
נות לא אמורים בהכרח להשלים זה את זה, אבל
הם מציעים שיטה להתנהלות חברתית הוגנת
ולצדק חברתי.
התכנון המרחבי, בהיותו חלק ממערכת ציבורית
המופעלת על ידי המדינה והרשויות המקומיות,
נדרש לפעול לטובת הציבור ולקדם את הצדק
וההוגנות. התרומה לכלל מהווה אחת ההצדקות
המובילות לעצם קיומה של מערכת תכנון. נכונו
–
תם של בעלי קרקע ונכסים לקבל את המגבלות
וההנחיות שבתוכניות מרחביות נשענת על ההנחה
לפיה התכנון מועיל לחברה, מגן על ערכים משות
–
פים מפני ניצול לרעה על ידי פרטים ושומר על
התנהלות נכונה של העיר והמרחב. במאמר נראה
כי חוסר ההסכמה שהתפתח בין החברים בקבוצת
¨ÌÈÙÂÒÂÏÈÙ ÛÂÒȇ
È˘‡ ¨ÌÈÂȯÂËÒȉ
‰˜ÈËÈÏÂÙ ¨ËÙ˘Ó
˜ÒÚ ‰¯·Á‰ ÈÚ„ÓÂ
˙‡ ¯È„‚‰Ï ˙ÂÂÈÒÈ·
¯ÚˆÓÏ Â‡ ¨˜„ˆ‰
ÏÚ ÌÈÂȯËȯ˜ ÁÒÏ
ȇ¯ ‰ÓÏ Ú·˜ÈÈ Ì‰ÈÙ
Ì„‡ ÏÎ
114
