טבת תשע"ד
12
שירים היסטוריים, שירים עם רקע תנ"כי
ומדרשי חז"ל, ביניהם שיר משעשע על היתוש
שנכנס לראשו של שלמה המלך.
ההופעות מתקיימות ברובן במרכזים
קהילתיים שונים ובמסגרת אירועים בתוך
הקהילה הקוצ'ינית. הפיוטים מוגשים בביצוע
ווקאלי, אקפלה, על ידי קבוצת נשים קוצ'יניות
שנקראת "קבוצת נירית" שהובלה על ידי גליה
חקו. טובה קובלת על כך שאין לקהילה נגנים
ומוזיקאים שיכולים לשדרג את המופעים
המעטים, ועל כך שנשים צעירות אינן
מצטרפות לשימור מסורת השירה של העדה.
"לצערי, העדה שלנו היא לעתים קרובות
צנועה מדי וביישנית, ובחלקה אפילו אדישה
למקורותיה, בפרט הצעירים".
תיעוד העדה
זמן קצר לאחר פרישתה הצטרפה טובה לצוות
שהקימה גליה חקו, בחסות מכון יד בן-צבי
לחקר קהילות ישראל במזרח, על מנת לאסוף
חומר על יהדות קוצ'ין. "היינו חמישה אנשים
שראיינו את בני הקהילה מגיל 56 ומעלה,
במטרה להעמיד תשתית מחקרית לדורות
הבאים, בהיעדר חומר היסטורי כתוב בכמות
מספקת", היא נזכרת. במסגרת הפרויקט
הצליחה לקיים 03 ראיונות עם גברים ונשים,
צילמה ספר תפילה כתוב בכתב יד, תפילין
מקוצ'ין, ספר של מגילת אסתר ועוד. "יש לי
צילום של מחברת שירת נשים כתובה בכתב
יד בשפת המליאלם (השפה הדבורה והכתובה
בקוצ'ין) של אישה שליקטה את השירים
במחברת".
טובה מביעה צער על מיעוט חוקרי יהדות
קוצ'ין מקרב בני העדה: "אינני רואה אנשי
אקדמיה מבני קוצ'ין שחוקרים את התרבות
שלהם. יש לנו חוקרים ודוקטורים בתחומי
דעת רבים, אבל חוקרי העדה אינם מי שגדלו
רה על כך."
ֵ
בתרבות הקוצ'ינית, ואני מצ
בין חוקרי העדה היא מציינת את ד"ר שלווה
וייל, אנתרופולוגיתשחקרה את יהדות אתיופיה
וקוצ'ין, ואת הספר "שירת הנשים" שנכתב
על ידי פרופ' סקריה זכריה, בלשן וחוקר
קוצ'ין, וד"ר אופירה גמליאל. אחרית הדבר
של הספר נכתבה על ידי ברברה ק. ג'ונסון,
אנתרופולוגית אמריקאית שהגיעה לארץ לפני
כ-03 שנה במטרה לחקור את יהדות קוצ'ין.
מקור חשוב נוסף הוא ספר הפיוט של יהדות
קוצ'ין "ארשת שפתינו" שגובש לפני כמאתיים
שנה ונדפס בשנת 7571 בדפוס אמסטרדם.
מהדורה אחרונה ראתה אור בשנת 0891 על
ידי בית הכנסת "שומר ישראל" באשדוד.
הספר מכיל יותר מ-003 פיוטים, ובמידה רבה
מתבסס על הפייטנים בני תור הזהב בספרד.
יש בו פיוטים של ר' ישראל נג'ארה, שלמה
אבן גבירול, יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא, וכן
יש בו ייצוג לפייטנים מטורקיה, כמו שלמה בן
מזל טוב, אבטליון בן מרדכי, ניסים בן סאנג'י
ופייטני ארם-צובא, כמו שלמה לניאדו.
חלק מהפייטנים הכלולים בספר חיו בקוצ'ין,
אחרים הגיעו אליה כמהגרים. אליהו עדני, רבי
נחמיה בן אברהם מוטא ,יוסף ואברהם זכאי,
לוי בלילה, דוד בן יעקב קשטיאל, יחזקאל רחבי
ודוד רחבי, כולם היו מהגרים או צאצאי מהגרים
מתימן, טורקיה ספרד וסוריה. טובה טוענת
כי בקהילה הקוצ'ינית לא נהגו לשתף נגנים
בשירת הפיוטים, להוציא מקרים מיוחדים
במינם שבהם הובאו נגנים מחוץ לקהילה.
הסיבה: איסור נגינה לזכר חורבן בית המקדש.
היא שומרת בביתה אוסף מרשים של בגדים,
חצאיות סארי בצבעיםשונים, צעיפים צבעוניים
ומיוחדים, כיפות של גברים, שנקראות טופי,
וכלי נגינה הודיים שונים. בנוסף יש לה אוסף
ספרי מחקר בעברית ובאנגלית, צילומים
ופרסומים הקשורים לקוצ'ין.
ביקור שורשים בקוצ'ין
בקוצ'ין חיו בתחילת המאה העשרים כ-005,2
יהודים. כיום נותרו שם כ-05 יהודים שחיים
בכפרים ובערים סביב העיר קוצ'ין במאלבר,
חבל ארץ שנחשב לאחד המפותחים והיפים
בהודו, שחלק גדול מתושביו הם נוצרים.
זמן מה הוא נשלט בידי הפורטוגזים, ובעיר
המרכזית פארוּר ישנה אנדרטה גדולה של
ואסקו דה-גאמה, ספן ומגלה ארצות שהגיע
מפורטוגל להודו במאה ה-51.
על פי השערות היסטוריות שונות, היישוב
היהודי בקוצ'ין החל בימי שלמה המלך, אבל
עדויות ברורות ומוצקות לישיבת יהודים
בקוצ'ין נמצאות בכתב זכויות שניתן במאה
ה-01 על ידי המהרג'ה המקומי, כתוב בשפת
המקום ובשפת המליאלם העתיקה - שהייתה
שילוב של טמילית וסנסקריט - ובו הרשאה
של 27 זכויות ליהודים, שהוגדרו כזכויות
יתר ("זכויות בני מלכים"), וכללו בין השאר
הרשאות לצוד אילים ולרכב על פילים.
בטיול שורשים שערכה טובה בשנת 6002 היא
הגיעה לבית הכנסת שהוקם על ידי משפחת
קשטיאל ונמצא בעיר קוצ'ין, ביקרה בבית
אביה ואמה, ולמדה להכיר את מה שהיא מכנה
"למוזיקה יש כוח
עצום. היא מחברת
ומגשרת ומחזקת
את הגאווה העדתית.
אינני ממעטת חלילה
בערכה של האקדמיה,
אבל בסדר העדיפויות
שלי כיום, המוזיקה
תופשת מקום חשוב
יותר. המוזיקה מהווה
פתח לעוד דברים.
באקדמיה החומר
יישאר אצל החוקרים
ואצל מתעניינים
מעטים"
מקהלת נשים מבנות העדה
המתגוררות בשכונת רמת
אליהו בראשון לציון
נוף אופייני בקוצ'ין
