22 / 182
22
2017
, יולי
18
גיליון
Tedeschi & Calhoun,(
ייעוד בחיים בעקבות המאבק וההתמודדות עם המשבר
) במחקרו על אובדן בן זוג את הציפיות
2007(
. בדומה לכך, תיאר בר-נדב
)2004
החברתיות מבנות הזוג השַכולות להנצחת זכרו של הנפטר, דבר שיצר אינטנסיביות
ת ומצד אחר העצימה אותן והעניקה להן כוח אישי,
ֹ
שמצד אחד העמיסה על האבֵלו
ומסיבה זו הן רואות בכך דבר חיובי. כשהנבדקים היו הורים שכולים שאיבדו ילד
95% ,"
בתאונת דרכים ותיארו חוויות כגון "אני לא אותו אדם שהייתי לפני האובדן
). יש לציין כי בעבור
1999 ,
מהם דיווחו על שינוי משמעותי בעצמי הגלובלי (שלו
חלק מהאלמנות ובעבור ההורים השכולים המושג "השתנות העצמי" התאים יותר
מהמושג "צמיחה לאחר האובדן".
תפיסת ההשתנות והצמיחה של הורים שכולים
הורים שכולים שאיבדו את
63
) השתתפו
2009 ,
במחקר המתואר במאמר זה (שלו
ילדם באופן פתאומי בעת פעילות מבצעית או בפיגועי טרור. מרבית המשתתפים
.)74%(
) ונשואים
65%(
), חילונים
78%(
), מתגוררים בעיר
65%(
במחקר הן נשים
מחצית ההורים הם עולים מחבר העמים לשעבר. מספר הילדים במשפחה הוא בין
,)50%(
ילד אחד לשישה ילדים, כאשר מספר הילדים השכיח ביותר הוא שלושה
כולל הילד שנהרג. קיימת שונות גבוהה של מספר הילדים והוותק בארץ בין עולים
40% .
לוותיקים. אצל שישה הורים (כולם עולים חדשים) הילד שנהרג היה בן יחיד
אינם עובדים.
36%-
במשרה מלאה ו
23.8% ,
מההורים עובדים במשרה חלקית
והם בעלי השכלה תיכונית מלאה.
50
ממוצע הגיל הוא מעל
36% .
ההורים נשאלו על מידת העזרה ועל סוג העזרה שקיבלו לאחר השכול
מהם השתתפו בקבוצות תמיכה להורים שכולים.
14%
מההורים פנו לסיוע טיפולי ו
היו
75.8% ,
הילדים שנהרגו
62
הזמן הממוצע מאז האובדן היה שש שנים. מתוך
בנים. הילדים שנהרגו היו ברובם אנשים צעירים שהספיקו בחלק מהמקרים לרכוש
השכלה תיכונית בלבד, וחלקם היו תלמידי תיכון.
ההורים מילאו שאלונים העוסקים בהתנהגות האבל לאחר האובדן, המתייחסים
לתפקודם ולקשר שלהם לנפטר, לאוריינטציית העתיד שלהם וכן שאלון הבודק את
השתנות העצמי לאחר האובדן, שאליו אתייחס במאמר זה. חלק מההורים השתתפו
בראיונות מובְנים למחצה.
במחקר נבדקה תפיסת השתנות העצמי בכללותו ("אני אינני אותו אדם כפי
שהייתי מאז האובדן") והשתנות בתחומים ספציפיים (לדוגמה התייחסות לאחרים
ולהזדמנויות חדשות בחיים).
ממצאי המחקר העיקריים מראים כי ההורים דיווחו על מידה רבה של השתנות
בתפיסת העצמי בכללותו, כלומר הם תופסים עצמם כמי שהשתנו באופן גלובלי
משהיו לפני האובדן: "אני אדם יותר טוב", "אני אדם יותר מבולבל", "אדם יותר
כואב", "חסר אונים", "איני רואה טעם לחיים", "אני מכריחה את עצמי לחיות". גם