23 / 182
23
2017
, יולי
18
גיליון
כאשר השאלה מתמקדת בתחומים הספציפיים, גם אז מדווחים ההורים על
תחושת השתנות אך לא במידה שבה השתנה העצמי בכללותו: "תפיסת העולם
שלי השתנתה", "אני מבחינה בין עיקר וטפל", "שמה דברים בפרופורציות". כאשר
בוחנים את הקשר בין הממדים הספציפיים של תפיסת ההשתנות העצמית של
ההורים השכולים לבין התפקוד שלהם, נמצא כי דווקא הורים שדיווחו על שינוי
לטובה ביכולת לחוות חמלה כלפי האחר, לחוש קרבה לאחרים ולהשקיע מאמצים
בקשרים עם בני הזוג והמשפחה, דיווחו גם על קשיי תפקוד (בעיות שינה, ירידה
בתיאבון, חרדה). ההורים המדווחים על קשיי תפקוד ועל שינוי לטובה ביכולת
לחוות חמלה כלפי האחר, מתקשים עדיין להשקיע אנרגיות ביצירת מעגלי התמיכה
החברתיים הסובבים אותם. אין הם חווים הקלה בקשיי התפקוד המתבטאים
בבעיות סומטיות, בקשיי שינה, בקושי בריכוז ובמכאובי הגוף, גם כשהם מדווחים
על שינוי ביחסיהם עם האחרים. ממצא זה הוא בעל חשיבות רבה שכן תחושה של
השתנות עצמי גבוהה בממד היחסים עם האחרים מצביעה על השתנות לטובה,
אך לא מסייעת להורים השכולים בתפקודם אלא להפך, מעצימה ומדגישה את
קשייהם. כך, התפיסה הרווחת שהיחסים עם האחרים ושההזדקקות להם מיטיבה
עם ההורים עומדת כאן במבחן.
ההורים שחשים שינוי במידת הזדקקותם מסוגלים לדווח על קשיי תפקוד ו"מרשים
זאת לעצמם". בעבור הורים שכולים ואולי גם לאנשים הסובלים ממצב משברי מסוג
אחר, דווקא הקשר עם האחרים מגביר את הקושי בתפקוד. ההורים מנסים למצוא
נחמה וחמלה אצל הזולת, אך התוצאה היא רגישות יתר לכאבם וקשיי תפקוד.
כאשר הדיווח הוא רטרוספקטיבי, לא ניתן לראות מהו כיוון הקשר. כלומר לא ניתן
לדעת האם ההורים העסוקים בכאב האובדן ובהתמודדות עם הצער והיגון נוטים
להתעלם ולהזניח את מערכות היחסים שלהם עם המשפחה והסביבה, ובכך בלי
משים מפחיתים את התמיכה החברתית, או שחוסר תמיכה חברתית מעצים את
קשיי התפקוד. המחקר הנוכחי מראה כי גם כאשר הורים שכולים מדווחים על
השתנות בהתייחסות לאחרים, דהיינו חיפוש אחר חמלה ונחמה אצל הזולת, קשיי
התפקוד שלהם אינם מצטמצמים, אלא להפך, מתעצמים.
כך, האובדן כחוויה מטלטלת ומזעזעת את מבנה העצמי ואת האמונות כלפי העולם,
שינה את תפיסת ההזדקקות לאחרים בחייהם של ההורים השכולים ובעקבותיו הם
דיווחו על רצון לקרבה עם בני המשפחה ועם אחרים בכלל ולסמוך עליהם בעת
מצוקה. נראה כי הקשר בין תפיסת ההשתנות של העצמי ויכולת ההתמודדות של
הורים הוא דו-כיווני, ולאורך זמן האחד משפיע על האחר. יש הורים המתארים
השתנות לטובה ויש המתארים השתנות לרעה. אם שַכולה תיארה את חוויית
ההשתנות לרעה:
בעבר הייתי אישה פעלתנית עם הרבה מרץ, חוש הומור, ליקטתי תמיד את
חבריי סביבי. היום אין לי מוטיבציה לכלום. לא מעלה חיוך, הפכתי לאישה
לא יציבה, עם הרגשת חידלון, קשה לי עם חבריי, משפחתי. יש לי הרגשה