25 / 182
25
2017
, יולי
18
גיליון
תפיסה נמוכה של השתנות העצמי בכללותו מקלה על האדם לספר לזולתו סיפור
לכיד על מהלך חייו, דהיינו סיפור שיש בו תחושה של אחדות ושלמות הגיונית
.
)Tedeschi & Calhoun, 2004(
) דיווחו על מידה גבוהה של תפיסת
2009 ,
ההורים שהשתתפו במחקר (שלו
ההשתנות בעוצמה שפוגעת ויוצרת שבר בתחושת הרציפות של העצמי. כאשר
זוהי המשמעות של תחושת השתנות גבוהה, אין פלא שהיא קשורה לקשיי תפקוד
ולעיסוק כפייתי יותר בקשר עם דמות הנפטר. ככל שתחושת ההשתנות גבוהה יותר,
ההורים מרשים לעצמם להודות בקשיי התפקוד ומרבים לחשוב על הנפטר, כפי
שהדבר בא לידי ביטוי בקשר אִתו. אף שעל פניו שתי התגובות האלה אינן תואמות
"חזרה לשגרה", הן מאפשרות להורים התמודדות טובה יותר עם האובדן. ממצא זה
של מורכבות בתפיסת השתנות העצמי בכללותו תומך בממצאי מחקר שהראו כי
מורכבות עצמי גבוהה יותר (ריבוי אספקטים של העצמי) תרמה להפחתת דיכאון
Linville,(
וסימפטומים של בריאות לקויה כשאנשים נמצאו כנתונים ללחץ גבוה
. ריבוי אספקטים של העצמי ומידה רבה של מובחנות ביניהם, תרמו
)1987
להתמודדות עם אירוע קשה וליכולת לשמר מחשבות ורגשות חיוביים הקשורים
לאספקטים האחרים של העצמי, ובכך להגן על האדם מפני הרגשות השליליים
ניתן לומר, אם כן, כי לצד
.)Bonanno, Nigel, Kovacevic & Kaltman, 2000(
הסבל והמצוקה, מצליחים חלק מן האנשים להתייחס לטראומה שעברו כאל מנוף
להתפתחות חיובית. כלומר, בעקבות התמודדות עם אירועים קשים חלו גם שינויים
חיוביים. כדי שהתפתחות והשתנות אלו תיחשבנה לצמיחה פוסט-טראומטית, על
האינדיבידואל לא רק לשרוד את האירוע הטראומטי, אלא גם לחוות שינוי בחייו
Tedeschi & Calhoun,(
הנתפס בעיניו כשינוי משמעותי ביחס לחייו לפני האירוע
.)2004
ההורים השכולים דיווחו על רצון להתקרב אל האחרים, על השתנות ביחס לאחרים
ועל יכולת לחוות חמלה ולחוש קרבה. הם חשים שחל בהם שינוי מאז אובדן העצמי
בכללותו. המחקר הנוכחי הראה כי גם כשהורים שכולים מדווחים על השתנות
ביחס לאחרים, היינו חיפוש אחר חמלה ונחמה מן האחר, קשיי התפקוד שלהם אינם
מצטמצמים, אלא להפך - מתעצמים. בעקבות הטראומה הם חווים כאב מתמשך
שתוצאותיו הם צמיחה, השתנות תפיסת העצמי ויכולת התאוששות לאחר האובדן.
כך שאף שהממצא העיקרי הוא כי תחושת השתנות קשורה בקשיי תפקוד, הרי שיש
אנשים המנסים להתגבר על קשיי התפקוד. המשמעות היא כי באופן פרדוקסלי
זיהוי הכוחות של ההורים נמצא קשור לעלייה בתחושת הפגיעות ובקשיי התפקוד.
בקרב הורים אלה הכוח להתמודד אינו מבטל (או מקטין) את הקושי לתפקד בחיי
היומיום, אלא נותן תחושה שכאשר תהיה פגיעה, האדם יוכל להתמודד אִתה. כך,
בשעת השבר הגדול ביותר, בעתשהאדם פגיע, מתעוררות תחושת הכוח (כוח אישי)
ויכולת ההתמודדות וההסתגלות. התמודדות מסתגלת היא משימה הנמשכת לכל
אורך החיים וקשורה ביכולתו הפיזית והנפשית של האדם לתיקון עצמי ולצמיחה.