2 / 68
50 .
זכינו ליובל שנים לאיחודה של ירושלים במלחמת ששת הימים
שנה חלפו מהקריאה הבלתי נשכחת "הר הבית בידינו!". חלום בן
אלפי שנות גלות הפך למציאות בן לילה. הלבבות של מאות אלפי
יהודים בכל רחבי העולם עלו על גדותיהם, עיניהם הוצפו בדמעות
שמחה ואושר. כולנו שמחנו בשמחתה של ירושלים עם שחרורה.
ירושלים הבירה, הגדולה בערי ישראל, היא רבת האוכלוסין בארץ.
בע"ה עיר הקודש מתרחבת צפונה, ימה, נגבה ומעט ולאט גם
מזרחה. יהודים עולים אליה לרגל בשגרה ובימי חג ומועד. באים
בשעריה תיירים מכל העולם, מלאומים שונים ובני דתות שונות. גם
בני הנוער פוגשים את אתריה במסלולים שונים, במסגרות החינוך
הפורמאלי ובמסגרת תנועות הנוער ועוד.
ביציאת מצרים כאשר הים נבקע עם ישראל עבר ביבשה בתוך
הים. אך כשהגיעו למרתה ולא מצאו מים צעקו אל משה "המבלי
אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?" משה רבנו צעק "עוד
מעט וסקלוני" ואז נאמר "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל". כשהעם
מפולג ומפוצל מופיע האויב, אולם כאשר העם עמד מול הר סיני
במעמד קבלת התורה נאמר: "וייחן שם ישראל נגד ההר". רש"י
אומר כאיש אחד בלב אחד – קיימת אחדות, כל אחד ראה את
מעלות חברו.
גם אנו מחנכי החמ"ד, המחנכים את התלמידים לתורה ולמצוות,
עלינו להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.
מקובל עלינו הכלל "חנוך לנער על פי דרכו". ספר משלי מנחה
אותנו להגיע לכל תלמיד בדרך המתאימה לו, על מנת להשיג
את המטרה. כך נוהגים מחנכי החמ"ד כדי למצות את יכולותיו
וכישוריו של כל תלמיד.
הגאון הרב סולובייצ'יק זצ"ל לימד אותנו יסוד דידקטי חשוב:
שימוש בדו-שיח של שאלות ותשובות, על מנת לעורר את
הסקרנות האינטלקטואלית של הילדים לדעת ולהבין. הסקרנות
והלהיטות לדעת הם המפתח ללימוד אמיתי ומעמיק. מן הראוי
שכל מחנכי החמ"ד יאמצו עקרונות יסוד אלו בתהליך ההוראה וכך
יובילו לשיפור התוצאות.
ברכותיי לכל עובדי ההוראה בחמ"ד ובני ביתם
גד דיעי
מ"מ מזכ"לית הסתדרות המורים
ויו"ר עו"ה בחמ"ד
האביב מביא אתו את כל סממני הפריחה המחודשת; עצים
מלבלבים, שדות מוריקים, שמש אביבית מחייכת וצבעים מרהיבים
בחיק הטבע. זאת אולי היפה בעונות השנה, וכהגדרתה של
המשוררת וכלת פרס ישראל, לאה גולדברג: “אוויר ניסן עמוס
ריחות פרדס”.
דמה והיא גם תקומה. כשהטבע מתעורר לחיים,
ִ
התחדשות היא ק
ניצני הפריחה הריחנית מעוררים שמחה ותקווה. משהו חדש,
משהו יפה, מתחיל. גם אנחנו, חברות וחברי הסתדרות המורים,
מתחילים עכשיו פרק חדש.
אות אחת בלבד מפרידה בין שתי תפיסות עולם. בין “כזה ראה
וקדש” לבין “כזה ראה וחדש”. לעניות דעתי, הגישה הנכונה,
האחראית והטבעית, היא תמיד לנסות ולפרוץ דרכים חדשות
ויצירתיות, ולא להסתפק בשמירה על הקיים. במקצוע שלנו אי
אפשר ואסור לשקוט על השמרים. “כי האדם עץ השדה”, וכמו
העץ ששורשיו איתנים ונטועים היטב, והוא ממשיך להתפתח
ולצמוח, כך גם דרכנו החינוכית המבוססת. היא חייבת לקלוט
חידושים, להקשיב לרעיונות, להתאים עצמה לבית הגידול ולצורכי
התקופה והחברה.
המורים בחינוך הממ”ד הם חלק אינטגרלי ממערך ההוראה הכולל.
שנים ארוכות צועדים אנו יד ביד, משולבים אלה באלה ומשלימים
אלה את אלה. במארג הזה יש כבוד הדדי, יש דיאלוג מתמיד, יש
התחשבות ושותפות אמת. בארגז הכלים המשותף שלנו יש ישן
וגם חדש, ויהי רצון שנשכיל גם להבא לפרוץ דרכים יחדיו, לקדם
משימות ולהתקדם אל המטרות, ברוח דבריו של הרב קוק, הרב
הראשי הראשון בארץ ישראל, “הישן יתחדש והחדש יתקדש”.
בברכת חברים נאמנה,
יפה בן-דויד
מזכ”לית הסתדרות המורים
הטור הפותח
יובל לשחרור ירושלים
והחדש יתקדש
אייר תשע"ז
2