62 / 64
62
בעולם
בעולם
2009
יולי
עט השדה
שאינם הולכים בדרך הזאת. קל לומר שרקע
אקדמי אינו קובע את העתיד, אבל למעשה הורים
אינם יכולים להציע לילדיהם דרך חלופית.
רבים מהמסתגרים הם מתבגרים שנשרו מבית
הספר. מפתיע שבחברה אובססיבית כל כך
בענייני חינוך יש נשירה גדולה כל כך מבית הספר.
ילדים לא הופיעו בבתי הספר במשך
134,000
2000-1
יום רצופים במהלך שנת הלימודים
30
- פי שניים ממספר הנושרים עשר שנים קודם
לכן. אצל רבים חלה נסיגה אחרי שלא הצליחו
להתקבל לאוניברסיטה לאחר סיום לימודיהם
בתיכון. הבעיה הופכת לכאובה יותר ולסוג של
הפרעה משפחתית כאשר רוב ההורים מסתירים
את הבעיה מאנשים קרובים ומהשכנים.
מדי פעם נתקלים בתופעות קשות של אלימות
בקרב המסתגרים. במקרה אחד חטף מסתגר בן
שנים.
9
והכניס אותה לחדרו למשך
9
ילדה בת
27
הוא לא הרשה לאימו לעלות אל הקומה שבה
התגורר. תופעות כאלה אפשריות משום שביפן
זו נורמה שמתבגרים יכולים לאסור על הוריהם
להיכנס לחדר שלהם - שלא כמתבגרים בארצות
הברית או בישראל, שנקודת המבט הרווחת בהן
היא שהחדר שייך להורים והילד כאילו "שוכר"
את החדר מהוריו עד ליציאתו מהבית לאחר סיום
בית הספר או לאחר הצבא.
היום יש ביפן מודעות לבעיה ויש מערכות
תמיכה מגוונות להורים של מתבגרים מסתגרים
ולמתבגרים עצמם. יש ביקורי בית בבתים של
מסתגרים, ונעשה ניסיון, באמצעות יצירת קשר
אישי, לעודד אותם לצאת מהחדר ולעלות על
מסלול של הסתגלות מחודשת לעולם. אחרי
שיצאו קשה למצוא בעבורם מקומות עבודה, ולכן
קמו ארגונים שמספקים תעסוקה נתמכת, עבודה
במסעדות ובבתי קפה.
המשותף לכל התופעות שתוארו הוא המרד
במסורת של תרבות יפן, אי היכולת לעמוד
בסטנדרטים הנוקשים שמציבה התרבות ובריחה
לעולם חלופי מומצא, וירטואלי, לעִתים בוטה
ביותר. אצל הילדים המסתגרים אנו מוצאים
בריחה קשה לעולם פנימי פגיע וחולה המקבל
עידוד מהתא המשפחתי.