16 / 148
סדר יום
"הקול יחסי" - על העלאת אחוז החסימה (בעקבות בג"ץ 41/6613)
בחירות5102
היום
שאחרי
בשלה להכרעה כיום, ולדעתו יש להורות על דחייתה
לגופו של עניין. גם השופטת חיות לא מאמצת את
דוקטרינת הבשלות במקרה זה.
הנשיא (בדימוס) גרוניס נוגע בחוות דעתו בעקרון
הייצוג, הנובע מעקרון היחסיות בבחירות, במסגרת
סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. אף שאין הגדרה ברורה
לעקרון הייצוג ולמה שנכלל בו, קובע הנשיא (בדי
־
מוס) גרוניס כי מעקרון הייצוג נגזרת "חובה" לקיים
שיטת בחירות שתאפשר ייצוג של מיעוטים בכנסת.
קביעה זו חשובה, והיא צופנת פני עתיד. משמעו
־
תה היא כי לא כל שינוי בשיטת הבחירות בישראל
יהלום את הערכים הנובעים מהיותה של ישראל
מדינה דמוקרטית. גרוניס וכמוהו גם שופט המיעוט
ג'ובראן מדברים על "חובה חוקתית" לאפשר למי
־
עוטים להתמודד כמיעוטים, ובפרט המיעוט הערבי
והמיעוט החרדי. קביעות אלה מעוררות שאלה מע
־
ניינת בדבר מקורה של חובה
חוקתית זו: האם מקורה בע
־
קרון הייצוגיות שבסעיף 4?
אם כן, תוכל הכנסת לשנות
את סעיף 4 ולמחוק למשל
את עקרון הייצוגיות ברוב
מיוחס, ועם השינוי תיע
־
לם גם החובה. האם מקורה
בעקרונות היסוד של השיטה
ובהיותה של ישראל מדינה
דמוקרטית? אם זה מקורה,
הרי היא חובה "על־חוקתית",
וכל שינוי מהותי בעקרון
הייצוג יאפשר - תאורטית
- להפעיל את הדוקטרינה של התיקון החוקתי
הלא־חוקתי (ראו פרשת בר און, בג"ץ 01/8094 ח"כ
בר־און נ' כנסת ישראל (1102.4.7)). רמז לתשובה
אפשרית לשאלה זו מופיע בחוות דעתו של השופט
הנדל, הקובע כי ייתכן מצב שבו גם לחוק יסוד: כבוד
האדם וחירותו - בהיבט השוויון - יהיה מה לומר
בסוגיית שינוי השלטון, שכן כיום "שינוי של עק
־
רונות המשטר הדמוקרטי - על הקשר ההדוק שלו
לזכויות האדם - עשוי להיכנס תחת המטרייה של
פגיעה בכבוד האדם וחירותו". לשיטתו נכון להכיר
במעמד המיוחד של המיעוט הערבי בבחינה חוק
־
תית של שינוי אחוז החסימה: "אף זה חלק מהיותנו
מדינה יהודית ודמוקרטית, כהגדרת חוק יסוד: כבוד
האדם וחירותו...".
סוגיה נוספת שזכתה להתייחסות של רוב השופ
־
טים נוגעת לחקיקה ה"פוגעת" בסעיף 4 לחוק יסוד:
הכנסת. סעיף זה קובע את שיטת הבחירות בישראל
והוא סעיף "משוריין"; על פי האמור בו "אין לשנו
־
ק
�
תו" אלא ברוב של 16 ח"כים. מאז המהפכה החו
תית לוטה שאלת פרשנותו בערפל. שהרי כדי לפגוע
בזכויות שבחוקי היסוד, נדרש החוק הפוגע לעמוד
בתנאי פסקת ההגבלה. סעיף 4, אף שהוא "הוראה
מוסדית־משטרית" כדברי הנשיא (בדימוס) גרוניס,
טומן בחובו את עקרון השוויון בבחירות, המבטא
זכויות יסוד. כאן עולה השאלה כיצד תיבחן חוק
־
תיותו של חוק הפוגע בסעיף 4, דוגמת תיקון 26.
בעניין זה התייחסו הצדדים בטיעוניהם לשאלת
סיווגו של תיקון 26 כ"שינוי" או כ"פגיעה" ולנפקותו
של סיווג זה לצורך הפעלת
הביקורת השיפוטית החוק
־
תית. השאלה היא אם די בכך
שהתיקון מקיים את דרישת
צ
�
הרוב המיוחד שבסעיף 4 ל
לוח את הבחינה החוקתית,
או יש להוסיף להעמידו במ
־
בחני פסקת ההגבלה.
לעמדת הכנסת, הגם שמ
־
דובר בפגיעה, אין להחיל
במקרה דנן את מבחניה של
"פסקת ההגבלה השיפוטית".
לשיטתה, די בכך שהפגיעה
הייתה בחוק שהתקבל ברוב
מיוחס של חברי הכנסת בשלוש קריאות כדי לקבוע
ו
�
שתיקון 26 עומד בהוראת השריון הפורמלית הקב
כ
�
עה בסעיף 4 (בשילוב עם סעיף 64 לחוק יסוד: ה
נסת), והיא טענה כי הוראות אלה הן מעין "פסקת
התגברות". אלא שטענה זו לא נתקבלה על ידי אף
לא אחד משופטי ההרכב, ואפילו נדחתה במפורש
על ידי ארבעה מהם (השופטים ג'ובראן, נאור, מלצר
וחיות). השופטת חיות, אף שקבעה כי זו שאלה
חוקתית נכבדה שאינה צריכה הכרעה בהליך הזה,
כתבה כי "נוטה דעתי לדעת חבריי הנשיאה מ' נאור
והשופטים ס' ג'ובראן וח' מלצר, לפיה גם כאשר
העלאת אחוז החסימה נעשית ברוב מיוחס עדיין
רוב השופטים סברו
שהעתירה, שנדחתה
טרם הבחירות האחרונות
לכנסת, אינה בשלה, שכן
הכרעה בשאלת חוקתיות
העלאת אחוז החסימה
דורשת תשתית עובדתית
שעשויה להתגבש רק לאחר
היוודע תוצאות הבחירות
אפריל 5102
עורך הדין
׀
16