37 / 148
הוויכוח על תפקיד המשפט בחברה דמוקרטית מר
־
דדת אותו לכדי הורדת ידיים בין רשויות השלטון
הנאבקות על כוח ועל השפעה. השופטים באים חמו
־
שים במקצועיותם, והמחוקקים מנופפים בייצוגיות
המאפיינת אותם. הראשונים מתרגמים כל מחלוקת
ערכית לשפה משפטית של זכויות, המאפשרת להם
להכריע במחלוקת; ואילו האחרונים סבורים שמדובר
באימפריאליזם בלתי ראוי, שהרי חברי הכנסת נבח
־
רו על ידי האזרחים לנהל את המחלוקת ולגבש את
ההסדר המחייב. כך או כך, על פי התפיסה הפשטנית,
הטיעונים מסתירים מאחוריהם שאיפה אנושית ומו
־
סדית לצבירת כוח.
בא הנשיא גרוניס ומפריך את התזה; אם מדובר
רק בכוח, כיצד מי שהוא בשר מבשרה של הרשות
השופטת, ואף עמד בראשה משך שנים מספר, מחזיק
בעמדה פסיבית שמשמעותה צמצום ניכר במעורבות
המשפט בחיינו? תפיסתו המקצועית של נשיא בית
המשפט העליון היוצא היא איתות ברור, וחשוב מאין
כמותו, לכך שהמחלוקת בין אקטיביזם ובין פסיביות
שיפוטית היא מחלוקת שיכולה וצריכה להתברר
"לשם שמים".
מסגרת זו איננה מאפשרת ניתוח מלא של עמד
־
תו של הנשיא גרוניס בעניין גבולות המשפט. לפיכך
אתמקד בדוגמה אחת, חשובה ביותר, הממחישה את
רסלר ואח' נ' כנסת
העניין. כוונתי לבג"ץ 70/8926
י
�
, בו הוחלט על ביטול חוק דחיית הש
ישראל ואח
'
רות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל").
פסק הדין הוליך את הקואליציה הקודמת למשבר
שהסתיים בבחירות כלליות. בעקבותיו חוקקה הכ
־
נסת הנוכחית חוק גיוס חדש, שסביר להניח שאיננו
המילה האחרונה בנושא. כצפוי, הוגשה עתירה נגד
החוק החדש והוא נבחן בימים אלו על ידי בית המ
־
גרוניס בחר בחירה
אמיצה. בניגוד
לעמדת כל חבריו
הוא קבע כי אין מקום
לביקורת שיפוטית
במקרה שהחוק נותן
זכות יתר למיעוט.
בניגוד לדעת הקהל
הישראלית, התומכת
בשוויון בנטל, הוא
סירב להכריח את
הכנסת לפעול
לפתרון הנושא. זהו
היפוכו של פופוליזם,
הראוי לכל הערכה
"אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב", קבע גרוניס. לשכת הגיוס בירושלים
צילומים: פלאש 09
37
׀
עורך הדין
ינואר 5102