32 / 68
הממלכתי דתי הימלפרב, “ילדי הגן אינם
בשלים להתמודד עם זוועות השואה”.
תוכנית ספיראלית
“בשבילי הזיכרון” היא תוכנית ספיראלית
מותאמת לגילאים השונים ולמגזרי החינוך
השונים: חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי, חינוך
חרדי, חינוך ערבי ודרוזי. לצורך הכרות עם
התוכנית ועם השיטות הטמעתה מוצעים
למורים שלושה מפגשים. למעוניינים בכך
מוצעת תוכנית הכשרה רחבה יותר בהיקף של
שעות. המטרה היא שבכל חדר מורים -
30
בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים
- יהיה לפחות מורה אחד שהשתתף בתוכנית
ההטמעה.
בכיתות א'-ב' ממוקדת הוראת השואה בסיפורו
של היחיד ובסביבתו הקרובה. "ההנחה היא
שבאמצעות מפגש עם דמות מרכזית אחת,
תיווצר אמפתיה שתאפשר לילדים להכיל
את הנושא ולהכיר מושגי יסוד ראשוניים",
אומרת הוך- מרקוביץ. למורים מוצע להיעזר
בספר "הבובה שלי" שכתבה יעל רוזנר ועובד
לתוכנית על ידי ד"ר עדינה בר-אל. גיבורת
הסיפור היא ילדה שאמהּ הצליחה לצאת
מהגטו ושלחה שליח להביא אליה את בתה
שנשארה בגטו. בדרך נזכרת הילדה ששכחה
את בובתה בגטו ומבקשת לחזור ולאסוף את
הבובה. למרות הסכנה, השליח והילדה שבים
לגטו ואוספים את הבובה.
שרית הוך-מרקוביץ: "בסיפור כזה יש הרבה
עוגנים: יש סוף טוב, הילדה ניצלה. האירועים
אינם טראומתיים והסיפור מאפשר ללמוד על
התקופה ועל הגטו, תוך העלאת ערכים כמו
עזרה הדדית והקשבה לצורכי הילד. לצד
הקושי יש בו אופטימיות, ותחושה של אור
בתוך החושך". הספר "הבובה שלי" ומערכי
השיעור הנלווים מתפרסמים באתר החינוך של
יד ושם עם חומרים נוספים, ביניהם "האלבום
של תומי", המבוסס על אלבום ציורים שצייר
אביו של תומי בטרייזנשטאט, כדי לתת אותו
במתנה לבנו ביום הולדתו. "הכרטיסיות
המבוססות על הספר מתאימות גם לילדי גן
וגם לילדי כיתה א'. התלמידים מתחברים
לציורים ולהווי החיים המתואר בהם", מסבירה
הוך-מרקוביץ.
בלי קיטש
בכיתות ג’-ד’ העיסוק בשואה ממוקד בסיפור
היחיד והמשפחה, והוא מניח שלילדים יש
עוגנים נפשיים מתאימים. אחד הספרים
המוצעים להוראה “רציתי לעוף כמו פרפר”
שכתבה חנה גופרית ועובד על ידי יד ושם.
הגיבורה היא חנה, ילדה שהוסתרה בזמן
השואה וניצלה, והסיפור מאפשר יצירת
אמפתיה והזדהות. הוא מתאר את חיי הילדה
בטרם שואה, המשפחה כמקור כוח, נתינה
ועוד. הילדים לומדים על מקומם של דמיון
ומשחק בהתמודדות עם מצבים קשים, על
עזרה הדדית, ועל מאמצי חסידי אומות העולם
להציל יהודים.
בין החומרים לכיתות ג’-ד’ סרטון בשם
“סיפורו של שמחה הולצברג” שבו השחקן
טוביה צפיר מדבר עם נכדו על חברו, שמחה
הולצברג. הולצברג, ששהה בגטו עם משפחתו
בתקופת השואה, בחר להקדיש את חייו לשמח
אחרים ונודע בשם “אבי הפצועים”. “הילד
יכול להכיל את הסיפור באופן מדורג ומושכל,
ולומד על הקשבה להורים, נתינה, התמודדות
ועזרה”, אומרת הוך-מרקוביץ.
התוכנית לתלמידי כיתות ה’-ו’ “בונים בית”
עוסקת בניצולי שואה שהגיעו לישראל כדי
לבנותה ולהקים בה את ביתם. שולמית אימבר
מציינת שהעיסוק בחומרי הלימוד על השואה
מזמן הרבה ריגושים, אבל המורים צריכים
להיזהר מלהיגרר לריגושים מיותרים. “החוויה
חשובה, אך יש להיזהר מלהיגרר לקיטש,
עטיפת ספרה של שרה
הרשקוביץ שעובד על ידי
יד ושם ומיועד לכיתות
ג’-ד’ שבו עוסקים בסיפור
היחיד והמשפחה
תמונות מילדותה ומנעוריה של מחברת הספר “רציתי לעוף כמו פרפר”
שולמית אימבר,
המנהלת הפדגוגית
של בית הספר להוראת
השואה ביד ושם:
“העיסוק בחומרי הלימוד
על השואה מזמן הרבה
ריגושים, אבל המורים
צריכים להיזהר מלהיגרר
לריגושים מיותרים.
החוויה חשובה, אך יש
להיזהר מלהיגרר לקיטש,
אנחנו דוגלים בסיפור
האמת, קיטש איננו
דבר אמיתי”
אייר תשע"ז
32