אתרוג | טבת תשעד | דצמבר 2013 | גליון 62 - page 57

טבת תשע"ד 57
השאלה הגדולה הינה האם בכלל ניתן ללמד
אדם להיות דמות חינוכית? שהרי בכלים
מעשיים ניתן לצייד את סטודנט ההוראה,
אך כיצד ניתן להופכו לאישיות מאירת פנים,
מעצימה ומקרינה אור בעצם נוכחותה?
מצוות תלמוד תורה בפרשיות
'שמע' ו'והיה אם שמוע'
קווי דמיון רבים נמתחים בין פרשת 'שמע'
ו'והיה אם שמוע' – הפרשות המכוננות
את עולמו הדתי של היהודי והנאמרות
פעמיים בכל יום. שתיהן עוסקות באהבת
ה' בכל הלב ובכל הנפש, במצוות תלמוד
תורה לבנים ובמצוות תפילין ומזוזות. לצד
הדמיון בין הפרשיות, שורר ביניהן הבדל
רב משמעות. פרשת 'שמע' עוסקת ביחיד
ומדברת בלשון יחיד ופרשת 'והיה' עוסקת
בציבור ומדברת בלשון רבים. גם אהבת ה'
המופיעה בשתי הפרשיות שונה בתכלית.
ק ָ וֹק ְ ת י ֵ א ָ תּ ְ ב ַ ה ָ א ְ בעוד שב'שמע' הקריאה "ו
יךָ" היא פנייה נרגשת אל היחיד ורק ֶ לֹה ֱ א
ים ִ ר ָ ב ְ דּ ַ יוּ ה ָ ה ְ לאחר מכן מגיעים הציוויים "ו
ךָ", ֶ ב ָ ב ְ ל ל ַ יּוֹם ע ַ ךָ ה ְ וּ ַ צ ְ י מ ִ כֹנ ָ ר א ֶ שׁ ֲ ה א ֶ לּ ֵ א ָ ה
ב'והיה' האהבה עצמה נתונה במסגרת
י ַ תֹו ְ צ ִ ל מ ֶ עוּ א ְ מ ְ שׁ ִתּ ַ עֹמ ָ ם שׁ ִ ה א ָ י ָ ה ְ המצוות "ו
ה". ָ ב ֲ ה ַ א ְ יּוֹם ל ַ ם ה ֶ כ ְ ת ֶ ה א ֶ וּ ַ צ ְ י מ ִ כֹנ ָ ר א ֶ שׁ ֲ א
גם ההתניה המאפיינת את פרשת 'והיה'
…המעוגנת בשכר ועונש (והיה אם שמוע
וחרה …ונתתי מטר ארצכם; השמרו לכם
אף ה') נעדרת מפרשת 'שמע'. ב'והיה' אנו
מקבלים עלינו עול מצוות, והמצווה מניחה
חיוב שמגובה בשכר ועונש, לעומת 'שמע'
שאנו מקבלים בה עול מלכות שמים ועיקרה
באהבת ה' שאינה מותנית, אהבה שהיא
כשלעצמה לא ניתן לצוות עליה ושהמצוות
הבאות בעקבותיה הן פועל יוצא שלה.
גם מצוות תלמוד תורה שונה בשתי
יךָ ֶ נ ָ ב ְ ם ל ָ תּ ְ נ ַ נּ ִ שׁ ְ הפרשיות. ב'שמע' נאמר "ו
ם ֶ תּ ְ ד ַ מּ ִ ל ְ ם" ואילו ב'והיה' נאמר: "ו ָ בּ ָ תּ ְ ר ַ בּ ִ ד ְ ו
ם". שינון דברי ָ ר בּ ֵ בּ ַ ד ְ ם ל ֶ יכ ֵ נ ְ ת בּ ֶ ם א ָ תֹא
התורה עניינו חידוד ודיוק בהם. ואם כן
צריך היה להיות כתוב, לכאורה, "ושננתם
לעצמך", ולא "לבניך", שהרי זו פעולה
הנעשית על ידי האדם לצורך חידודו שלו
בדברי התורה. ונראה שפרשת 'שמע'
העוסקת ביחיד אכן ממוקדת באדם הפרטי.
מכאן נובע שגם מצוות תלמוד התורה לבנים
בפרשיית 'שמע' איננה הוראת תורה לבנים
במובנה הרגיל. מדובר בלימוד תורה עצמי
שהוא פועל יוצא מאליו מאהבת ה' של
היחיד וסימן עבורה. השינון בדברי התורה
הוא מעשה הנעשה לעצמו, והבנים אינם
יעד של השפעה אלא נוטלים חלק בלימודו
של האב, שומעים ומאזינים כמעין צופים
באב אוהב ה' המשנן את תורתו. האב שופע
באהבה דברי תורה, שופע ולא משפיע.
לעומת פרשת 'והיה', שם הציווי הוא הוראה
פעילה ללמד את הבנים. הבנים הם מושא
להשפעה.
לשון אחר: התודעה שמלווה את האב
במצוות תלמוד תורה בשתי הפרשיות היא
שונה בתכלית. בשמע האב ממוקד באהבת
ה' שלו ומתוך כך הוא עסוק בדברי התורה
כשהבנים נוטלים חלק כצופים המתפעלים
מעצם התופעה המלבבת של האב האוהב
והלומד, ואילו ב'והיה' הוא מתפקד כמשפיע
ומנחיל אקטיבי.
כפל הפרשיות של 'שמע' ו'והיה' בא להצביע
על המהות הכפולה של החינוך היהודי.
ראשית על האב המחנך להיות אישיות
אוהבת ה' כשבניו-תלמידיו מוקרנים
מאליהם מדמותו. שנית, עליו ללמד
ולהרביץ תורה בבניו-תלמידיו בתוך תודעה
של השפעה ממשית. הדברים מתאימים
כמובן לדברים שלעיל שלפיהם כל תקשורת
חינוכית מכילה שני רבדים: מפגש משמעותי
והשפעה חינוכית.
שאלנו לעיל כיצד יוכל המחנך להיות דמות
חינוכית. דומה שהתשובה לכך מצויה
בפרשת 'שמע'. פרשה זו מעתיקה את מרכז
הכובד מן הבן אל האב עצמו, מהתלמיד אל
המחנך. השאלה הראשית שצריכה להישאל
על ידי המחנך איננה כיצד אני מחנך את
תלמידיי, אלא מי אני? האם אני אוהב ה'
באמת? כאשר המחנך יהיה נכון לעבודה
אישית ולהפניית המבט פנימה, אזי הוא
ירומם את אישיותו ויהפוך אותה לדמות
שופעת, כלומר משפיעה בעצם נוכחותה.
לשם דוגמה, כאשר עוסקים בשאלה
החינוכית כיצד נחנך את תלמידינו לתפילה
ומה מונע מהם להתפלל כראוי, עלינו
להקדים ולעסוק בשאלה כיצד אנו המחנכים
מתפללים, ומה מונע מאיתנו להתפלל כראוי.
כאשר אנו המחנכים נעסוק בשאלות של
היחיד, נוכל לעסוק אחר כך ביתר הצלחה
בשאלות של השפעה על אחרים.
נמצאנו למדים שכמו בחנוכה כך בחינוך.
נס פך השמן החינוכי עיקרו בעצם המפגש,
החיבה והאינטימיות הכרוכים בו. ואף
שניתן היה להתקיים ולהתנהל בלעדיו,
שהרי ההצלה הממשית לא הייתה תלויה
בו, הרי שקיום זה הוא נעדר קרבה ורוח.
כאשר נציב את השאלות של נס פך השמן
בראש מעיינינו נוכל לזכות לנס של הצלה
שיהיה בו קרטוב של רוח, מעט המחזיק את
המרובה.
שתי שאלות עיקריות
אמורות ללוות כל
מחנך בעבודת החינוך
שלו. האחת, האם
עצם המפגש שלי
עם התלמידים הוא
מצמיח? האם האהבה
שאני רוחש כלפי
תלמידיי והארת הפנים
שלי אליהם פועלת
את פעולתה מאליה?
השאלה השנייה היא
מה מוטל עלי לעשות
בהיותי מחנך? האם
אני מקצועי דיי?
האם אני פועל נכון?
אלו שתי שאלות
שונות בתכלית. בעוד
הראשונה מתמקדת
בעצם המפגש בין
המחנך ותלמידו,
השנייה מתמקדת
בעבודתו-תפקידו של
המחנך
* הרב שמואל זעפרני הוא ראש ישיבת
ההסדר המאיר-ירושלים