46 / 54
46
בהעלאת הצורך בפרסום של זה... השותפות הזאת היא הכרחית”
(עו”ס מפנה).
כמו כן, בשל המאפיינים הכפריים של האוכלוסייה עלה הצורך
הקריטי בשמירה על סודיות על מנת לשמר את המרחב הבטוח
של הקבוצה.
“סוגיה שמאוד מחדדים אותה זה הנושא של הסודיות, במיוחד
על הרקע ההיכרות הזאת. כדי לתת את המרחב הנכון והנוח,
כדי להביא את עצמן, זה נשמר כמו חוק ברזל בקבוצות האלה
וזה התנאי להצלחה של הקבוצה. כולם מדברים עם כולם וכולם
מכירים את כולם, כמו לעשות קבוצה בתוך קיבוץ. אם לא שומרים
על התנאי הזה - זה מפוצץ את כל הביטחון שיש לאנשים להביא
את עצמם למרחב מוגן” (עו”ס מפנה).
. קבוצות לליווי רוחני
11
א. ליווי רוחני קבוצתי לעומת פרטני
במסגרת הפיילוט, התקיימה קבוצת ליווי רוחני אחת ‘רשמית’,
אך למעשה גם קבוצת עו”ס צמי”ד וגם קבוצת הלימוד הבין-
משרדית, שלמדו את שפת הליווי הרוחני, חוו סוג של ליווי רוחני
קבוצתי. לעומתם, שאר הפיילוט כלל מפגשי ליווי רוחני פרטני.
על בסיס השוואה בין סוגי המפגשים הפרטני והקבוצתי, נמצאו
הבדלים מהותיים, המפורטים להלן:
מיון מקדים: התועלת העיקרית בעבודה בקבוצה היא השגת
איכות של קבוצת תמיכה במסגרת הליווי הרוחני. הקבוצה
מצריכה הגבלת ההטרוגניות של המשתתפים ושמירה על
מקום בטוח לכל אחד מהם. לצורך כך, הכרחי תהליך מיון,
שיאפשר קבוצת משתתפים יחסית הומוגנית, המכילה בעלי
שפה משותפת ויכולת מסוימת של שיתוף, הקשבה והכלה.
הבניה: הכרחית הקפדה על נוהלי התנהלות קבועים ויצירת
מפגשים בעלי מאפיינים קבועים, כגון טקסי פתיחה וסגירה
וכדומה. הקפדה זו פוגעת במידת מה ביכולת הגמישות של
המלווה הרוחני, המנחה את הקבוצה.
“בקבוצה יש את הצורך לתחום, אבל בתוך זה לתת את המרחב.
אנחנו כאן מגיעים סוף סוף לקונפליקט שיש בתוך זה. אתה,
התפקיד שלך כמלווה הוא להקשיב וללוות. אבל בתוך קבוצה
שיש הרבה אנשים אסור לך להגיע למצב של כאוס כזה... כי אני
עושה פה עבודה מסוימת. אבל בגלל שיש הרבה אנשים אתה
חייב לתחום את זה” (עו”ס צמי”ד).
החלשת שוויון וגמישות: להבניה יש השלכה על איכות השוויון
והעבודה בגובה העיניים המאפיינת את הליווי הרוחני. כאן
המלווה משמש (יחד עם המנחה) גם את מי שמקבל את חברי
הקבוצה וגם מי שאחראי על שמירת חוקי וסדרי ההתנהלות
בקבוצה. מציאות זו מחלישה את עמדת השוויוניות.
החלשת ביטוי מלא וחופשי: היבט נוסף, הקשור בהבניה, הוא
המחיר ביכולת לביטוי חופשי ומלא של המשתתפים, הן בגלל
קביעות המפגשים ועקרונות ההתנהלות בהן, הן בגלל מגבלות
הזמן והצורך לחלקו בין כל חברי הקבוצה והן בגלל מגבלות
ההכלה של שאר חברי הקבוצה.
“היא [משתתפת שהוצאה מהקבוצה] בכתה כל הזמן באופן
היסטרי, ולנשים היה קשה לחזור בשבוע שאחרי. זה היה בכי לא
מרוסן ומאוד דרמטי, זה היה חזק מידי, והן אמרו אנחנו מספיק
סובלות. עכשיו גם נשים [אחרות] בוכות, אבל יש בזה משהו יותר
עדין, יש בזה גם הקשבה לסביבה. האישה שבוכה יודעת שהיא
רוצה שיקשיבו לה ושהיא לא תאבד את המקום הזה של החמלה,
אז ישריקוד הדדי של אנחנו כאן בשבילך ואני כאן מרגישהשאתם
בשבילי ואני גם לא רוצה לדחוף אתכן רחוק ממני” (מנחה).