64 / 68
עט
השדה
64
תמיכה והדרכה בנושאים הקשורים להורות, וחשוב מכול: האימהות הביעו משאלה להיות שותפות
לפיתוח שירותים בתוך השכונה, כך שלא יצטרכו להרחיק כדי לקבל מענה.
נערך בעיר המיפוי של התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. מתוך הילדים ובני
2008
בשנת
היו ילדים בגיל הרך. על רקע נתון זה התבלט המחסור
41% ,
הנוער שאותרו כנמצאים במצב סיכון
במענים לגיל הרך. כמו כן הצביע מיפוי המשאבים על מחסור במענים להורים. בשלב גיבוש התכנית
היישובית בחרה ועדת הגיל הרך לממן בכספי "התחלה טובה" מענים כגון: בית פתוח, צעדים
בריאים, יחידה להתפתחות הילד, מצעד הספרים, "אור", הט"ף והאתג"ר. רוב המענים מופעלים
במרכז העירוני לגיל הרך. יצוין כי ועדת הגיל הרך בראשותן (המשותפת) של מנהלת מדור גני ילדים
באגף החינוך ושל מנהלת המרכז לגיל הרך, היא הפלטפורמה לפיתוח החזון העירוני ביחס לגיל
הרך, להקמת מענים חדשים ולמעקב אחרי המענים הקיימים.
נכנסה לדימונה "מוטב-יחדיו". התכנית פותחה בג'וינט-אשלים ומטרתה לחולל שינוי
2009
בשנת
בשכונה הסובלת ממצוקה רבה, תוך התמקדות בילדים ובני נוער בסיכון. אחד המנופים שעליהם
מתבססת התכנית הוא הקהילה, דהיינו החתירה להעצמת הכוחות הקיימים בשכונה, דוגמת
תושבים פעילים ומתנדבים. ואמנם בדימונה הוחלט להפעיל את מוטב-יחדיו במסגרת המחלקה
לעבודה קהילתית של אגף הרווחה. המוביל העירוני של מוטב-יחדיו הוא משה נחום, ראש מינהל
התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. מנהלת
360°
חינוך ורווחה, המשמש גם ממונה יישובי של
התכנית הלאומית בדימונה חברה בצוות הליווי של מוטב-יחדיו, והיא שותפה מלאה לתהליכי
החשיבה והתכנון.
ההחלטה העירונית הייתה למקד את פעילות מוטב-יחדיו בשכונת הניצחון. ג'קלין איבגי, תושבת
השכונה שהתבלטה כפעילה בשנתיים שקדמו, נקלטה כעובדת שכונה והחלה להוביל תהליך יסודי
ומקיף של מיפוי צורכי התושבים, הן בעזרת מתנדבות שגייסה והן בעזרת סטודנטים שעשו את
הכשרתם במחלקה לעבודה קהילתית. הצורך הבוער שעלה מהמיפוי, בהקשר לגיל הרך, הוא שיהיה
מקום בטיחותי ונעים למשחק. "אין לנו מה לעשות עם הילדים אחר הצהריים", אמרו האימהות,
"מתקני המשחק בגני השעשועים שבורים בגלל ונדליזם, ומתחת לבית מפחיד לשחק כי מסתובבים
אלכוהוליסטים". עוד עלה מהמיפוי כי באופן יחסי מעט תושבים מהשכונה פונים לקבל שירות במרכז
העירוני לגיל הרך.
בינתיים החלו לפעול ועדות שכונתיות של מוטב-יחדיו, ביניהן הוועדה השכונתית לגיל הרך, ועל-
סמך ממצאי המיפוי עלה הרעיון להקים משחקייה לקטנטנים. עובדת השכונה, בסיוע סטודנטים
ובהדרכת נשות הצוות מהמחלקה לעבודה קהילתית, החלו לגבש קבוצה של מתנדבות, בעצמן
אימהות תושבות השכונה, שהפכו לרוח החיה של המשחקייה. הן קיבלו הכשרה על מושגי יסוד בגיל
הרך, נסעו לראות מודל של משחקייה בראש העין, והקדישו אינספור שעות לחשיבה משותפת על
המקום שלהן, כיצד ייראה ומה יהיה בו, כולל צבע הקירות, הצעצועים, הספרים והכיבוד.
המתנדבות, בליווי עובדת השכונה, איתרו מבנה ישן ומוזנח, שהיה בגדר מפגע שכונתי, והובילו מסע
שכנוע מול העירייה להקצאת המבנה עבור משחקייה לגיל הרך. יתרה מזאת, הן הצליחו לגייס את
צוות הבינוי של אגף החינוך, ששיפץ את המבנה ביסודיות ושינה את פני המקום לבלי-הכר. הג'וינט
תרם משאבים להצטיידות.