12 / 68
אייר תשע"ד
12
ע
ד היום, ארבעים שנה אחרי, כשיוסי
תור מדבר על המלחמה ועל הנפילה
בשבי, דמעות מנצנצות בזוויות עיניו
והוא משתאה איך הצליח לשרוד. “כנראה
שלאדם יש כושר סיבולת ועמידה שהוא לא
מודע לעוצמתם. ידעתי שאני מוכרח להישאר
שפוי והשתמשתי בכל הכישורים שלי למטרה
זו. אני בטוח שמה שעזר לי זה החינוך השורשי
שקיבלתי והאמונה שהייתה בי”.
”פנים אל פנים עם האויב”
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה יוסי תור
, יליד קיבוץ טירת צבי, בן
19
חייל בגולני, בן
להורים ניצולי שואה. הוא נשלח להחליף חבר
60-
במוצב החרמון. באותו זמן שהו במוצב כ
מהם נפלו בשבי, היתר נהרגו והיו
31 ,
חיילים
גם כמה חיילים שהצליחו להימלט. תור ועוד
שלושה חיילים הסתתרו במשך שבוע במעמקי
המוצב עד שהתגלו ונלקחו בשבי.
“היינו ארבעה ובסוכות נפלנו בשבי. שבוע
שבו ראינו איך הסורים כובשים עוד ועוד
חלקים במוצב, מטהרים כל חלק בעוד אנחנו
מתחבאים. הרגשנו שמדינת ישראל הפקירה
אותנו ושהשאירו אותנו להתמודד לבד בחרמון
מול הצבא הסורי.
“בסוף החלטנו לברוח אבל נתפסנו תוך כדי
ניסיון בריחה וייתכן שזו הסיבה שנשארנו
בחיים כי הסורים הציבו מארבים במורדות
החרמון וצלפו בחיילים שברחו מהמוצב. הם
חיסלו כמעט את כל מי שניסה לברוח. אני
זוכר את המבט הראשון פנים אל פנים עם
הסורים. שכבנו על הרצפה רעבים ותשושים
והם מעלינו שבעים וחזקים והיה להם רצח
בעיניים”.
ממוצב החרמון הישראלי הובלו השבויים
ברגל למוצב החרמון הסורי. משם במשאית
למתקן חקירות בו הוחזקו במשך כחודשיים,
עד שהועברו לכלא ‘אלמאזה’ בפרברי דמשק,
שם הצטרפו לעוד שבויים ישראלים.
“למד אותנו להתפלל”
במהלך השהות בכלא שב תור להתפלל מדי
יום. “אני אדם מאמין. בשבי, ובייחוד כששהיתי
בבידוד, התחלתי לשאת תפילות משלי. בכיתי
וביקשתי מהקדוש ברוך הוא ‘תעזור לי’, מתוך
מחשבה שהוא היחיד שיכול להציל אותי, כי
באותה תקופה חשתי שבר גדול ולא האמנתי
שהמדינה תעזור לי”.
שבויים שראו אותו מתפלל ביקשו שילמד
אותם איך להתפלל. “הם אמרו לי ‘לא הלכנו
בילדות לבית כנסת אבל אנחנו מרגישים
שאנחנו צריכים עזרה, למד אותנו להתפלל’.
לא הייתי רב, או תלמיד ישיבה, רק בן קיבוץ
דתי והסורים אסרו עלינו לכתוב, ואף על פי כן
כתבתי להם שתי תפילות: קריאת שמע ותפילת
שמונה עשרה, וגיליתי את העוצמה שיש
בעשיית טוב עם זולתך”. התפילות שנכתבו
בפחם שגורד מהקיר על נייר שקולף מתחתית
יוסי תור, אמן גילוף בעץ, נפל
בשבי הסורי במוצב החרמון
בתחילת מלחמת יום הכיפורים.
בשמונת חודשי השבי הוא עבר
עינויים קשים אבל רוחו לא נשברה
הודות לכוחות היצירה שגילה
בעצמו ואמונתו בבורא עולם
צילם: רפי קוץ
§
כתבה: אפרת אור
בכוח
האמונה
והיצירה
יוסי תור