תכנית רמפה | מאגר כלים לרכז רמפה

הצגת המוגבלות בפני המעסיק

מערך הנחיה: סוגיות ודילמות בתהליך חיפוש העבודה

כחלק מתהליך חיפוש עבודהשל משתתף בתכנית רמפה עולה סוגיית המוגבלות ובעקבותיה

שאלות ודילמות שונות, שאת חלקן נציין בהמשך. ראשית, נציין שתי עובדות:

אין “תורה סדורה” לשאלות הללו, שהן אינן מדע מדויק. לכל משתתף יש את מערכת

1 1 .

השיקולים שלו הנוגעת לחסמים, לחוזקות ולמשרה שבה הוא מתעניין.

ניתן לייעץ למשתתף מנקודת המבט שלנו כרכזי השמה המלווים אנשים עם מוגבלויות,

2 2 .

אם לספר ולחשוף את המוגבלות

שההחלטה

אך במשך כל התהליך חובה לשקף לו,

רווחים

ובאיזה אופן היא אך ורק שלו. האחריות היא שלו. לכל החלטה שיקבל יש

- ואותם אנחנו, כרכזי השמה, צריכים לחשוף בפניו

הפסדים וחסרונות

מול

ויתרונות

במהלך פגישות הייעוץ.

כאמור, סוגיית המוגבלות מעוררת התלבטויות, כמו: האם לכתוב בקורות החיים על

המוגבלות? אם לא, באיזה שלב כדאי לציין זאת, אם בכלל? בשלב הריאיון הטלפוני?

בשלב הריאיון הפרונטלי? האם לאחר שאני משתלב בעבודה? איך לספר זאת?

נציג להלן את המורכבות של אחדות מהשאלות:

מתי ואיך רצוי לספר על המוגבלות ואם בכלל?

נחלק את הנכויות בשלב הזה לנכויות נראות ובלתי נראות.

. נכויות נראות לעין

לדוגמה: שיתוק מוחין, צליעה, קביים, עיוורון, כיסא גלגלים, עיוות בפנים. יש הממליצים

שלא לציין את המוגבלות בקורות החיים, כדי לא לקחת סיכון ולשפר את הסיכויים להיות

מוזמן לריאיון.

אם יש פער גדול בשנים (שבהן המשתתף לא עבד משום שהיה בטיפולים, שיקום

וכדומה) והוא בולט לעין בקורות החיים - ניתן להסביר זאת במכתב המקדים או בריאיון

הטלפוני.

לאחר שמזמינים טלפונית את המשתתף לריאיון פרונטלי (לפעמים השיחה הזו היא סוג

של ריאיון טלפוני ראשוני), קיימות שתי אפשרויות: האחת, לא להזכיר את המוגבלות

בשיחת הטלפון, לקבוע מועד ושעה לריאיון הפרונטלי, והשנייה, לאחר קביעת המועד

לריאיון הפרונטלי, לעדכן את המעסיק לגבי המוגבלות שהמשתתף מתמודד עמה.