אילת 4102
התבקשתי לדבר על מצב הפשיעה בישראל, ואי אפשר לדבר על
הפשיעה בלי להזכיר תחילה את נושא פשעי השנאה ואת המקרים
החמורים שאירעו לאחרונה בישראל ובהם הייתה פגיעה ברגשות
דתיים ובמקומות הקדושים לדתות שונות.
מערכת אכיפת החוק רואה בחומרה רבה ניסיונות לחלל מקומות
פולחן ומקומות קדושים ולפגוע ברגשות דתיים. נגלה אפס סובלנות
כלפי מי שמבקשים להפר את מרקם היחסים העדין בין הדתות השו
־
נות. חופש הדת והפולחן הם ערך עליון במדינה דמוקרטית, בוודאי
בישראל, ונעשה ככל יכולתנו כדי שלא לאפשר כל פגיעה בהם וכדי
להעניש בחומרה את מבצעי הפשעים הללו.
אבקש להתמקד בדבריי היום בשלושה נושאים
העומדים על הפרק בהקשר למצב הפשיעה: שחי
־
תות, אלימות, והגברת היעילות בטיפול בתיקי הפ
־
רקליטות.
בימים אלה הגיעה לסיומה, החלקי
.
שחיתות
לפחות, אחת מפרשות השחיתות הגדולות שידעה
המדינה. מה שנחשף בתיק זה הוא מרבץ שחיתות
בסיסי ועמוק שקשר בין הנאשמים אשר במשך
למעלה מעשור דבקו בהם מעשים פסולים.
חריגותו של התיק - כפי שעולה מפסק הדין שניתן - נובעת מהיקף
השחיתות שפשתה בכל חלקה טובה, מהיקף כספי השוחד ששולמו,
זהות המשחדים והמשוחדים ומעמדם, שיטות ההסוואה השונות של
תשלומי השוחד ועד הפרויקטים האדירים ועצומי הממדים שעמדו
על הפרק. ההשפעה של המעשים האלה, החומרה שלהם, היא הרס
־
נית למרקם היחסים בין הציבור לרשויות השלטון, מרקם שבנוי על
הנחת האזרח כי הרשות פועלת ביושר ובשוויוניות, בלי ששיקולים
זרים ופסולים ינחו את עובדי הציבור בקבלת החלטותיהם.
אותו אזרח, אשר רואה שבעלי הממון מוצאים אוזן קשבת במ
־
שרדי העירייה ובמשרדי הממשלה ואילו הוא נאלץ להתבוסס בבוץ
הבירוקרטיה, עלול להגיע להכרה העגומה כי הדרכים הלגיטימיות
להביא את דברו בפני השלטון, אין בהן כדי לשרת את צרכיו. כל זמן
"לא ייתכן שמי שהורשע בשוחד
יהיה גיבור תרבות או סלב"
"רק ביום שבו מי שהורשע בעבירות אלה יסבול מגינוי חברתי כללי ולא מיחס
סלחני או מתחשב, נדע כי יש סיכוי ממשי להדברת התופעה" פרקליט המדינה
שי ניצן על פרשת הולילנד במסגרת דבריו בנושא המלחמה בפשיעה
שאלה הנורמות הנוהגות, הרי שכרוכה בכך סכנה של ממש להתפו
־
ררותנו כמדינה שומרת חוק.
לעיתים נדמה כי רבים בישראל כבר הרימו ידיים, כביכול הסתג
־
לו לתופעות השחיתות, והם מתייחסים אליהן כמעט בשוויון נפש.
הדבר נובע אולי מתחושת חוסר אונים ומהיעדר אמונה באפשרות
לשנות את המציאות; הסבר אפשרי נוסף הוא הגישה הסלחנית,
לעיתים המופגנת, כלפי מי שסרחו. לכך תורמים לעיתים גם מי
שממהרים להתרוצץ בין אולפני הטלוויזיה, כשהם מסבירים - לעי
־
תים גם שלא מדעת - כי המעשים שבהם הורשעו האנשים (ואיני
מדבר על פרשה מסוימת) הם "כמעט נורמטי
־
ביים", וכי מדובר ב"רדיפה". זאת לפעמים גם תוך
כדי תקיפה ישירה של בית המשפט או הפרקליטות
והמשטרה וייחוס שיקולים זרים לרשויות הללו. עם
אווירה ציבורית זו אסור לנו להשלים.
רק ביום שבו מי שהורשע בעבירות אלה יסבול
מגינוי חברתי כללי ולא מיחס סלחני, מתחשב, מבין
וכדומה, נדע כי יש סיכוי ממשי להדברת התופעה.
כתבי אישום ופסקי דין אינם מספיקים בהקשר זה.
הם חיוניים כמובן למיגור התופעה, אך הם חייבים להיות מלווים גם
באווירה חברתית מגנה. לא ייתכן שמי שהורשע בשוחד יהיה "גיבור
תרבות" או "סלב". שינוי כזה של אווירה חברתית התחולל כמדומני
בעשור או בשני העשורים האחרונים ביחס לעבירות מין, שהיו נח
־
שבות זוטות, ושינוי דומה חייב להתחולל ביחס לעבירות השחיתות.
כאן המקום להזכיר כי העבירות שבהן הורשעו נאשמי הולילנד
נעשו בטרם הוחמרה הענישה על עבירת השוחד. כדאי שכל אחד
ידע זאת, ובל יתפלא איש אם בעתיד יתבקשו ויוטלו עונשים חמו
־
רים עוד יותר על מעשים שחומרתם דומה.
כפי שכתבתי לאחרונה לפרקליטים בשירות המדינה, אפשר שב
־
מאבק המתמשך בשחיתות יש לעיתים תחושה של עליות ומורדות,
אבל דבר אחד אנו מבטיחים לעצמנו: רפיון ידיים לא יהיה. הפרק
־
ליטות תמשיך לקיים את חובתה בעקביות, בנחישות ובמקצועיות,
יוני 4102
עורך הדין
׀
24
מתכנסים
פרקליט המדינה שי ניצן
