6 / 40
// מקומי
אקטואליה
ירוחם
ההורים בשליחות
"שבוע השליחות", שהתקיים בנובמבר בבית
הספר הממלכתי דתי "קול יעקב" בירוחם הצליח
כל כך, עד שהתרחב לשבועיים. בימי הפרויקט
הגיעו הורים רבים לבית הספר, שמנהלת יונה
קנינו, והציגו לילדים את הדבר שהם רואים
כ"שליחות" שלהם. בין השאר הגיעו איש שירות
בתי הסוהר, גננת, איש מחשבים, עובד במד"א
והורים שהיו בשליחות בחו"ל מטעם ישראל.
הורים רבים נענו ליוזמה, שהעלתה הרכזת
החברתית של בית הספר, שירה אברהמי. "בפנייה
שלנו להורים הדגשנו שבמושג "שליחות" אנחנו
לא מתכוונים לשליחות בחו"ל או למקצוע של
הצלת חיים, אלא לכל דבר שתורם לחברה",
אומר אהוד עדני, מורה לכיתה ו' בבית הספר.
"גם איש עסקים שמביא לירוחם חברה שמספקת
פרנסה לתושבים עושה שליחות".
מטרות הפרויקט היו לגוון את הלמידה,
להביא נושאים מחוץ לקופסה, להפוך את ההורים
לשותפים פעילים וליצור גאווה משפחתית.
"ילדים בגילאים האלה מתחילים לחוש מבוכה
בכל מה שקשור להורים שלהם", מחייך עדני.
"בפרויקט שלנו אמא או אבא עמדו ודיברו
בכיתה, והחברים היו מרותקים והתפעלו. כך
הם גם למדו שמכל אדם אפשר ללמוד".
לדברי המנהלת קנינו, הצוות רואה חשיבות
רבה במעורבות הורים בבית הספר. "בבית הספר
יש מגוון רחב של תלמידים, למשל מבחינה
דתית וסוציו-אקונומית, ולמרות זאת בית הספר
ממשיך לצמוח, הרבה בזכות תהליך ההבשלה
מול ההורים", היא אומרת.
בסוף השנה שעברה התקיים בבית הספר ערב
שיח הורים ומורים. 021 משתתפים ישבו סביב
שולחנות עגולים ודנו בנושאים שונים. סדר היום
נקבע מראש, בהתאם לנושאים שעלו מהשטח:
התמודדות עם הגידול במספר התלמידים,
שותפות הורים, תקשוב בית הספר. בכל קבוצה
היו מנחה ואדם שתיעד את הדברים. "המטרה
היתה לתת להורים מקום ואוזן קשבת", אומרת
קנינו. "לאחר הערב הזה ניתחנו את הדברים,
בנינו מצגת, והתייחסנו אליה בסיום השנה ועם
בניית התוכנית השנתית בתחילת הלימודים.
מבחינתי זו שותפות אמיתית".
צור הדסה
לוקחים אחריות
מתוך 055 התלמידים בבית הספר צור הדסה,
002 תלמידים נושאים בתפקיד אחריות כלשהו,
והמטרה היא שעם הזמן, כל התלמידים יהיו
שותפים לפרויקט. "בית הספר מאמין שהתחום
החברתי-ערכי הוא הבסיס. משקיעים בו
משאבים רבים וצוות חשיבה של שישה מורים
עוסק בו", אומרת נועה הורוביץ לביא, חברת
צוות החינוך החברתי בבית הספר, שמנהלת
תקוה קראווני. "האני מאמין שלנו הוא שמעבר
לרעיון של תפקיד לכל תלמיד, בהתאם
לתוכנית מפתח הלב, רצוי שלכל תלמיד יהיה
תפקיד מחוץ לכיתה, לטובת כלל התלמידים.
הרעיון קיבל מקום רציני ותלמידים דורשים
לקבל תפקידי אחריות".
השנה יצר הצוות כובעי נאמנות כתומים
מיוחדים, שעליהם כתוב "אחראי/ת בהדסים",
והילדים שחובשים אותם חשים גאווה מיוחדת.
"הכובעים האלה הם דבר נחשק מאוד בעיני
הילדים, וזה נותן להם מוטיבציה נוספת
לפעילות", אומרת הורוביץ לביא. "מעבר
לתהילה, הילדים יודעים שכשהם חובשים את
הכובע יש להם אחריות".
במטרה לאפשר לכמה שיותר תלמידים
לחוות את החוויה, חלק מהתפקידים קבועים
לאורך השנה וחלקם מתחלפים. בין השאר,
ילדים מכיתה ו' משמשים נאמני הגברה, מגיעים
בשבע וחצי בבוקר בימים של טקסים, מוציאים
את ציוד ההגברה ומכינים אותו. נאמני בעלי
החיים מגיעים לפינת החי, ומסייעים לילדים
הצעירים לטפל בבעלי החיים. נאמני קרקס
מפעילים הפסקות קרקס פעילות, מוותרים
על ההפסקה החופשית, מביאים את הציוד,
עוזרים לילדים ואז מחזירים את הציוד למקום.
גם התלמידים הצעירים משתתפים בתהליך.
השנה, למשל, תלמידי כיתות א' קיבלו אחריות
זמנית של איסוף פקקים לפרויקט מיחזור, עברו
בין הכיתות והסבירו על הפרויקט.
באר שבע
נאומים בגן הילדים
מעמד החזן שהגיע לידיה של הגננת עידית
אביטל התחבר אצלה מיד לתוכנית המנהיגות
שהיא שותפה לה בבאר שבע, יחד עם אלעד
אזולאי, מנהל מרכז מצוינות בנושא בעיר -
והיא החליטה לעודד את הילדים בגן לשאת
נאומים משל עצמם.
"תוכנית המנהיגות נולדה לפני כחמש
שנים, כשהרשות ומפקחות גני הילדים בעיר
ביקשו מאתנו לבנות לגנים תוכנית בנושא
מנהיגות", מספרת אביטל. "ישבנו עם גננות
והתחלנו לחשוב על תכונות של מנהיגים.
לתוכנית גויסו סטודנטיות שמתנסות בגני
העיר, ושולבו בתוכנית להמחזת סיפורי
מנהיגים ומנהיגות מהתנ"ך, תוך הדגשת
תכונה שמאפיינת את מנהיגותם.
"בהמשך, נוסף רעיון 'שבוע מנהיגות
בעיר': הזמנו מנהיגים מהקהילה לספר בגן על
תפקידם ועל החלום שהביא אותם לעסוק בו.
הילדים נפגשו עם ראש העיר, אחיות, חיילים
ועוד, ושאלו אותם שאלות שהכינו מראש".
השניים בנו והעבירו השתלמות לגננות בנושא
המנהיגות בגן, והרעיון הבא הוא הוצאת ערכה
לגננת, ושילוב הנושא בתוכנית השנתית.
רעיון הנאומים נולד כשאביטל נתקלה
בכן חזנים בעירייה. "חשבתי על כך שנאום
מתחבר לנושא המנהיגות, ועשוי לקדם את
ערך ההקשבה וקבלת דעתו של האחר. כמו
כן, מעמד של נואם נותן מקום מכבד לילד.
התחברתי לזה מאוד מאחר שבהתחלה, כשילד
נאם בגן, הוא בא לשבת בכיסא לידי. בהמשך
נתתי לנואם את הכיסא שלי, ומעמד החזן
היה המשך טבעי של הרעיון". אביטל ביקשה
לקבל כן חזנים כזה לגן, וההשפעה שלו,
לדבריה, עצומה.
"ילדים שנמנעו בעבר משיתוף בדיבור,
כיום נואמים בגן", היא אומרת. "לנגד עיני
ראיתי איך הביטחון והדימוי שלהם משתפרים
וכושר הביטוי מתפתח. הם משתמשים בדוכן
במפגשים, ולפעמים מתקשרים אלי בערב
ומבקשים לדבר למחרת בבוקר, למשל על
חוויות שעברו, מעשה טוב שעשו או רעיון
לפעילות. אחד הילדים פתח את דבריו בביטוי
'חברים יקרים', ומאז כל הילדים אימצו את זה.
הם התלהבו מאוד כשאחד האבות הגיע בבוקר
וביקש גם הוא לעלות לדוכן ולומר להם כמה
הוא גאה בהם על כך שהם נואמים".
תלמידים נושאים בתפקידי
אחריות בביה"ס צור הדסה
ינואר 5102
<
שיעור חופשי
6