27 / 68
אייר תשע"ד
27
הביאו אותם לאוניברסיטאות במדינותיהם,
וכך למעשה הצילו אותם מכיליון.
הבין תחומיות הפכה ליתרון
פרופ’ אורציון ברתנא, שהוא גם סופר, משורר
ומסאי, נמנה עם מייסדי המחלקה למורשת
ישראל באוניברסיטת אריאל, יחד עם פרופ’
צילה סינואני-שטרן. לדבריו, המבנה הבין
תחומי של המחלקה, המאפשר לחקור בצורה
לא שגרתית נושאים מתחומי המורשת, נולד
מתוך אילוץ וצורך להיענות לתנאים המיוחדים
של אוניברסיטת אריאל.
“בתחילת הדרך זו הייתה מחלקה שנותנת
שירותים ולא מחלקה עצמאית ומגוון
הקורסים נראה היה כמו אוסף של טלאים.
רציתי להפוך את החיסרון ליתרון, וכך
נולד הרעיון להפוך למחלקה בין תחומית”,
אומר פרופ’ ברתנא ומדגיש כי מבנה זה
הפך למקובל ברוב הפקולטות למדעי הרוח
באוניברסיטאות בארץ. באוניברסיטת תל
אביב קיימת המגמה הבין תחומית בתרבות
עברית ויהודית, באוניברסיטת בן גוריון בנגב
- המחלקה ללימודים רב תחומיים המשלבת
קורסים ממדעי הרוח עם מדעי החברה,
באוניברסיטת חיפה – החוג ללימודים רב
תחומיים, והאוניברסיטה העברית בירושלים
מציעה את ‘תוכנית אמירים’ המשלבת בין
מדעי הרוח למדעי החברה והטבע. “סטודנטים
לא רוצים ללמוד תלמוד, היסטוריה או
פילוסופיה יהודית. כל התרבות הולכת ליצירת
תחומים חדשים: איך משתמשים בספרות לחקר
המקרא, ובלשון לחקר הספרות”, אומר פרופ’
ברתנא ומדגיש כי המועצה להשכלה גבוהה
(מל”ג) העמידה השנה על סדר היום שלה את
הטיפול במדעי הרוח בארץ בכוונה לבדוק את
התהליכים, להבינם, לרפא ולתקן מה שאפשר.
■
“אבל עד רגע זה לא נעשה דבר” הוא אומר.
פרופ' אורציון ברתנא,
ממייסדי המחלקה
למורשת ישראל
כתב עת שיוצא על ידי
המחלקה למורשת ישראל,
בעריכת פרופ' אורציון ברתנא
מעמד האשה היהודייה בקהילת
ירושלים במאה הי”ח
ואם לשלושה, חקרה
47
דפנה יונגרמן, עובדת סוציאלית המתגוררת בפתח תקוה, בת
את מעמד האשה היהודייה בקהילת ירושלים במאה הי”ח, בהנחיית פרופ’ לאה מקובצקי.
המקור העיקרי שלה לבחינת מעמד האשה היהודייה היה שו”תים שעסקו בעיקר בענייני
נישואין, גירושים וחלוקת ממון בין בני הזוג, וכן שו”תים רבים שדנו באלמנות.
“הנחת העבודה שלי שנשים יהודיות היו חסרות מעמד התגלתה כשגויה, גיליתי שהיה
להן מעמד מכובד. נשים עסקו ברפואה עממית, תומכות לפני לידה ומיניקות, ורבות מהן
היו בעלות עסקים, בעלות רכוש דלא ניידי – בעיקר בתים ושטחים שהשכירו. כיוון שהיו
עצמאיות מבחינה כלכלית, לא היססו להתגרש, ואם נישאו בשנית או בשלישית דאגו
שרכושן לא ייפול לידי הבעל או ילדיו”.
כדי לבחון את מעמדן של הנשים היהודיות היא השוותה אותן למעמדן של נשים מוסלמיות
שחיו באותה תקופה בירושלים. “מצאתי שגם נשים מוסלמיות רבות היו בעלות רכוש.
בניגוד ליהודיות, להן היה קל יותר בענייני גירושין. אמנם הגבר המוסלמי יכול לגרש
את אשתו ללא סיבה, דבר שלא יכול להתרחש אצל היהודים, אבל מצד שני האישה
המוסלמית יכלה להתגרש מהר יותר מאשר היהודייה. שיתוף פעולה מעניין בין נשים
יהודיות למוסלמיות היה בנושא ההנקה. נשים יהודיות שימשו כמיניקות לילדים מוסלמים
וההיפך. אחד ההבדלים המהותיים בין האישה היהודייה למוסלמית היה במספר הנשים
שהיה מותר לבעל לשאת. המוסלמים התירו לגבר לקחת עד ארבע נשים ואצל היהודים
זה לא היה נפוץ”.