2017 יולי-אוגוסט עלונדון 8
דעות
בין צרחות לנימוסים
צעקות רמות במיוחד - זו הייתה ברכת הבוקר
טוב ששמעתי מחלון המלון שבו שהיתי
במנצ’סטר. השעה הייתה שש וחצי בבוקר,
הבטתי מבעד לחלון, מעט בחשש, וראיתי שני
חברים עומדים במרחק פחות ממטר האחד
מהשני ומשוחחים בקול רם על כדורגל. ככה
לפעמים מדברים פה, בעיקר בין חברים, סיפרו
לי. נרגעתי.
באותו יום, נפגשתי עם המטפלים ואנשי
המקצוע בעיר, שהיו חביבים, מנומסים ובעיקר
מנוסים מאוד בתחום בריאות הנפש. לא פשוט
לשנות תפישות עולם מקצועיות בסדנה של
מספר שעות, ואכן כשאמרתי להם שבעת
מצוקה יש להפעיל את האדם, ולדבר אל
השכל ולא אל הרגש - הורמו גבות רבות.
התמיהה התגברה כשסיפרתי להם שמשך
הזמן שלוקח להעביר את האדם הסוער
לתפקוד מלא הוא פחות משתי דקות.
אבל ההדגמות, הדוגמאות וגם ההוכחות
והמחקרים סייעו למטרה. הבריטים הודו לי
על ההכשרה בנימוס האופייני, ואמרו לי שהם
למדו, ושאכן יישמו את השיטה, למרות שהם
חוזים שייקח קצת זמן להשריש את התפישה
החדשה בתרבות המקומית, הנשענת על ערכי
ההרגעה והרגש. ההכשרה הסתיימה בחיוך:
“שלא נצטרך להשתמש בדבר ממה שלמדנו”,
בדיוק כמו שאני מסיים כל הכשרה בישראל.
קשיים משותפים מייצרים ידידות אמיצה,
//חשבתי לעצמי וחזרתי לארץ הקודש.
ד”ר משה פרחי הוא ראש מסלול לחץ, *
טראומה וחוסן במכללה האקדמית תל־חי,
) לסיוע SIX C’sוממציא ומפתח מודל מעש”ה (
רגשי מיידי במצבי חירום.
ל
פני כמה חודשים נפגשתי
Heads up עם מנהלי עמותת
הבריטית, שמטרתה לסייע במצבי
חירום. סיכמנו על שיתוף פעולה
מקצועי ועל תחילת פעילות של
העמותה בטווח של חצי שנה קדימה, אך
למישהו היו תוכניות אחרות. “צריך אותך
עכשיו, כאן במנצ’סטר”, הודיע לי סמנכ”ל
העמותה בשיחת טלפון לילית.
הקולות, המראות והדיווחים על ילדים ובני
נוער פצועים והרוגים ב”מנצ’סטר ארנה”
הזכירו לי את הפיגוע בדולפינריום בשנת
, כשמחבל מתאבד התערבב בין הצעירים 2001
שעמדו בתור וחיכו להיכנס, ופוצץ את עצמו;
פצועים והרוב ילדים. 120 הרוגים, מעל21
מיד לאחר האירוע במנצ’סטר, נראו עשרות
אנשים נסים על נפשם, צועקים, סוערים
ובעיקר מגיבים בשלל תגובות שאינן יעילות.
לא רק הם, כולנו מגיבים בתגובות שונות
לאירועי דחק. כאשר אדם חש איום שרידותי,
חוסר אונים וחוסר מסוגלות להגיב ביעילות
על רקע האיום – הוא בעצם מפרש את
האירוע כטראומה. נקודת המוצא שלנו
כמטפלים היא שאת האיום לא ניתן להפסיק
(הפיגוע כבר התרחש), אך את חוסר האונים
ניתן להחליף בעידוד לפעילות יעילה.
שנים היינו מורגלים לא רק לעודד אנשים
במצוקה לפסיביות ולחוסר מעש, אלא
גם לעודד את אלה שבמצוקה להביע את
רגשותיהם. אבל מחקרים רבים מספרים
לנו שככל שמרכז הרגש (אמיגדלה) פעיל
Prefrontalיותר – מרכז החשיבה הלוגית (
) פעיל פחות. לכן, אם נעודד שיחה על cortex
רגשות, נפחית את יכולות החשיבה, ומשום
שקבלת החלטות לסוגיהן מחייבת חשיבה,
האדם שחש מאוים לא יוכל לקבל החלטות,
דבר אשר יחריף את תחושת חוסר האונים. כל
אלה מובילים לעיקרון דומיננטי נוסף במתן
עזרה ראשונה נפשית – בעת מצוקה חריפה,
התקשורת עם האדם צריכה להיות שכלית
וקונקרטית ולא רגשית.
מודל מעש"ה
- צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה שתעניק חויבותמ
תחושת ביטחון. ניתן לומר: “אני איתך ולא הולך לשום מקום”.
– במקום להרגיע את הנפגע, יש לעודד אותו לפעול כדי ידודע
לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות שמטרתן להפוך
אותו מקורבן למסייע. ניתן לומר: “רכז את האנשים סביבך ודאג
לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.
– ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך אלות מחייבות מחשבהש
להיות שכלי ולא רגשי. ניתן לשאול: “כמה אנשים נמצאים סביבך
עכשיו?” או “כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך?”.
- יש לתאר את מהלך האירוע ולהדגיש שהוא בניית האירועה
הסתיים. ניתן לומר: “לפני שתי דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן
הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה והאירוע כבר מאחורינו”.
ד"ר משה פרחיטור אורח //
לדבר אל
השכל
הוזמנתי למנצ'סטר כדי ללמד את התפישה
החדשה של מתן עזרה ראשונה נפשית
הורמו גבות רבות.
מתוך ההכשרה
במנצ'סטר