2017 יולי-אוגוסט עלונדון 4
דעות
ק
יץ נעים חבריי הלונדונים, כלומר
קיץ נעים אצלכם. אצלנו כבר
התחיל הסיוט. אני לא יודע אם
אתם זוכרים את המשמעות של
אחוזי לחות, אז בואו ואזכיר 90
אחוזי לחות משולים להליכה ברחוב 90 ;לכם
בתוך ענן ענק של מים, כשאתה מנסה להיזכר
שיש חיים מעבר לענן. אז זהו שלא ממש.
מיד אחרי הענן יש עוד אחד ועוד אחד, ועוד
לא דיברנו על האירוע שנקרא “יולי אוגוסט”.
לפעמים אני חושב שגם המלחמות פרצו כאן
כנראה בגלל החום הזה של הקיץ ולא בגלל
השליטה באגן הקדוש.
איך אפשר לחשוב על שלום, על פשרות, על
רצון טוב למען חיים משותפים עם שכנינו
הערבים כשמסביב השמש עושה בנו שמות
ופשוט טובחת בנו כמו פיגוע דריסה או
דקירה. היא מבצעת בנו פיגוע התאבדות
יומיומי באמצעות קרניה המרושעות שלא
מבחינות בין דם לדם, בין ילד לקשיש ובין
יהודי לערבי. אבל חוץ מזה הכל סבבה;
המדוזות הגיעו בזמן, גם הצרפתים דייקו
השנה ורק המלחמה קצת מתעכבת, אבל
יודעי דבר אומרים שהזליגה בצפון, הטפטוף
בדרום והעצבים בגדה עושים את שלהם
ואנחנו בדרך הנכונה.
אפילו הממשלה מחזיקה מעמד. בסוף יוני
הוחלט פה שרוב היהודים בעולם - כלומר
כל מי שלא יהודי אמיתי, שגויר כהלכה על
ידי רב אמיתי עם זקן גדול ואמיתי מהרבנות
המקומית - הם בעצם קוזאקים מתחזים
וכדאי שיעופו מהר בחזרה לאוקראינה.
גם לגבי הכותל המערבי הגיעה הממשלה
להחלטה אמיצה: הכל נשאר כמו שהיה
ושהרפורמים יבנו כותל משלהם. זה
לא אני המצאתי, את זה אמר נשיא ש״ס
שהוא חלק חשוב מהקואליציה המקסימה
הזו. עכשיו, אחרי שהצליחו לסמן את
הכותל כמקום שרק יהודים אמיתיים יוכלו
לבלות בו, ואחרי שהצליחו לסמן את כל מי
שהתגייר על ידי רב חלטוריסט, שאינו מאבות
אבותינו בשר מבשרינו - עכשיו הם מתנפלים
על מעט התחבורה הציבורית שיש לנו בשבת.
כלומר אין לנו תחבורה ציבורית בשבת, אבל
יש כמה מקומות קטנים שהצליחו בתעלולים
שונים ומשונים לסדר איזה חצי קו שפועל
פעמיים ביום. עכשיו ש״ס מתכוונת לחסל גם
את זה. אתם לא כל כך מכירים את העניין
הזה, שביום המנוחה שלכם בא לכם לנסוע
לבקר את המשפחה או סתם לקפוץ לים, אבל
אין לכם אוטו. זה אומר שרק העשירים יכולים
ליהנות מיהדותם בשבת. העניים ירקבו בבית
מול המזגן הישן והדולף. אני יודע שאני קצת
מקטר, אבל אם פעם חששתי בעיקר מהחמאס
או מהחיזבאללה (כלומר, אני עדיין חושש אבל
מתגבר), בזמן האחרון נהיה לי ברור מיום
ליום, שהמדינה הזו מתחילה לחמוק לנו
באמת בין האצבעות.
יש פה הצלחות אדירות. יש פה אנשים
גאונים, יפים וחלקם גם חרוצים. אך
מצד שני יש פה איזו הליכה לקיצוניות
בכל פרמטר אפשרי. אפילו הקיץ
התחיל להגזים. אז מה אני עושה?
אני פותח עוד אבטיח, מתחבר
חזק אל המזגן שלי, יוצא פחות
ופחות מהבית ומחכה בהכנעה
למלחמה הבאה עלינו לרעה.
אני עדיין מתעקש לא לזוז
מכאן, מהממרח התיכון,
ובשעות בין־ערביים, כשנעשה
קצת פחות חם, אני אפילו מנסה
להיאבק על מה שחשוב לי. רגע, מה
זה היה? מה שחשוב לי אני מתכוון…
לא חשוב... בסוף הלחות תצא לי
מהאונה השמאלית ואני אפילו
אזכר איך הכל התחיל. שיהיה לכם
//קיץ נעים ושקט.
גיא מרוזהממרח התיכון //
פצצת חום
"הזליגהבצפון, הטפטוף
בדרום והעצבים בגדה
עושים אתשלהם
ואנחנו בדרך הנכונה"
צילום:
Asierromero/
Freepik