15 / 64
15
2009
יולי
עט השדה
חינוך לרב-תרבותיות במדינת ישראל - מציאות או חזון?
החינוך הערכי בחברה פלורליסטית. הגישה השנייה
היא הגישה הפרטיקולרית, המכירה בקיומו של
שסע תרבותי וחברתי בחברה פלורליסטית. לפי
גישה זו, אי אפשר לאחות את השסע באמצעות
חינוך לרב-תרבותיות, משום שערכים רב-תרבותיים
מתעלמים ממבנה הכוח בחברה, שיש בו עדיפות
לקבוצת הרוב על פני קבוצות המיעוט. התעלמות
כזאת יש גם במערכת החינוך; תכניות הלימודים
ממוקדות בעקרונות רציונליים, משום שעקרונות
אלה מבטאים למעשה את הנטייה הטבעית של
הרוב. לפי גישה זו, מומלץ להעניק לבני הקבוצות
השונות חינוך נפרד המבוסס על העדפותיהם
התרבותיות.
לפי יוגב, לישראל מתאימה הגישה הראשונה -
הפלורליסטית, אך בפועל רווחת הגישה השנייה
- הפרטיקולרית. יוגב מאמין שהפעלת מדיניות
פלורליסטית, המדגישה חינוך לרב-תרבותיות
בכל מערכת החינוך, היא הכרח המציאות. על
מדיניות כזאת להיות מופעלת בכמה שלבים:
ראשית, על משרד החינוך להכיר במשמעותו
הערכית של הפלורליזם החברתי; שנית, יש ליצור
שינוי מבני-מערכתי שיאפשר אוטונומיה חינוכית
לכל מגזר, מתוך שיתוף כל המגזרים בכל הקשור
לערכים המוסכמים על כולם; שלישית, יש ליצור
תכניות לימודים ייחודיות העוסקות בחינוך ערכי
לרב-תרבותיות. תכניות אלה ינחילו ידע על רב-
תרבותיות ויאפשרו דיון ערכי בפלורליזם. בשלב
הרביעי יש ליצור שינוי כולל בתכניות הלימודים
ולהטמיע תכנים רב-תרבותיים במקצועות הוראה
רבים ככל האפשר. בשלב האחרון יש להוביל שינוי
בתכניות להכשרת מורים, ולתת בהן משקל רב
יותר לחינוך לפלורליזם חברתי. במילים אחרות,
יש לערוך רפורמה בהכשרת המורים בישראל
ולהעניק בה מקום מרכזי לחינוך לרב-תרבותיות.
חוקרים אחרים חושבים גם הם שיש לקיים
בישראל מערכת חינוך המבוססת על הגישה
הפלורליסטית, הגישה המדגישה חינוך ערכי
לרב-תרבותיות לכל התלמידים. מערכת החינוך
צריכה לעזור לתלמידים לפתח תחושת אמפתיה
כלפי השונה והזר ונכונות לקבל קבוצות אחרות
למרות שונותן. כדי לקיים חינוך לרב-תרבותיות,
צריך להכיר בכך שאין תרבות אחת הגבוהה
מהתרבויות האחרות ואין הצדקה להייררכייה
חברתית ופוליטית המדכאת תרבויות וקהילות.
החינוך לרב-תרבותיות מדגיש פתיחות כלפי
תרבויות אחרות וקורא לדיאלוג שוויוני בין קבוצות.
התלמידים מתחנכים לסובלנות כלפי השונה
באמצעות לימודים משותפים עם בני תרבויות
.)1998 ,
; תמיר
2005 ,
; יונה
1998 ,
שונות (גור זאב
מערכת החינוך צריכה לפתח דרכים מתאימות
להתמודדות עם נערים בסיכון. המודעות
הגוברת והולכת לצורך בשיפור חוויית הלמידה
של התלמידים ולחשיבות הפיכתה ליעילה
יותר הולידה מגוון של תכניות ותפיסות. ואלה
אחדות מהגישות המרכזיות שפותחו עבור נוער
בסיכון ומיושמות היום בישראל: תכניות מיוחדות
ואסטרטגיות פעולה ייעודיות, שירותי תמיכה
מקצועיים ותכניות התערבות בית-ספריות פועלות
לשיפור בתי הספר והשירותים עבור ילדים ובני
נוער - כל אלה בתוך ההקשר המורכב של
מערכת החינוך והשירותים החברתיים.
) טען שבהסתמך על
2004(
שמש
הניסיון שהצטבר בעולם המערבי,
הספרות המקצועית מדגישה
בשנים האחרונות את החינוך
לזהות רב-תרבותית כדרך
להתמודד עם הריבוי והגיוון
התרבותי. לטענתו, הספרות
המקצועית בישראל מרבה
לעסוק בצורך של שירותי אנוש
לפתח ידע ומודלים להתערבות
ו/או רגישת
רב-תרבותית
תרבות. השירות לקידום נוער
פיתח ומפעיל מגוון רחב של תכניות
בתחומי המניעה, ההשכלה והחינוך
החברתי. ממצאי מחקרו הראו הצלחה של
השירות לקידום נוער במתן שירות לבני נוער
ממגוון תרבויות. שילובם של בני הנוער מהתרבויות
השונות בתכניות השיא של השירות (מנהיגות,
יזמות עסקית, מנהיגות בספורט וקבוצות לימוד)
מלמד כי השירות הצליח ליצור מרחב משותף
מערכת החינוך צריכה לעזור
לתלמידים לפתח תחושת
אמפתיה כלפי השונה והזר
ונכונות לקבל קבוצות אחרות
למרות שונותן. כדי לקיים
חינוך לרב-תרבותיות, צריך
להכיר בכך שאין תרבות אחת
הגבוהה מהתרבויות האחרות
ואין הצדקה להייררכייה
חברתית ופוליטית המדכאת
תרבויות וקהילות.