16 / 64
16
2009
יולי
עט השדה
ד"ר בינה גלדי
לדיאלוג וליחסים הדדיים בין בני הנוער מקבוצות
התרבות השונות.
) טוענת שבתוך כל סוגי
2003(
כהן-נבות
ההתערבות לילדים בסיכון, להתערבות הבית-
ספרית תפקיד חשוב. קשיים בלמידה וקשיי
הסתגלות עלולים להוליד כישלון בבית הספר ואף
להביא לניתוק מהפעילויות בבית הספר, וחמור
עוד יותר - לנשירה ממסגרת הלימודים. לא זו
בלבד שקשיי למידה והסתגלות משפיעים על
לימודיהם של הילדים ועל התועלת שהם מפיקים
ממערכת החינוך, הם גם משפיעים על סיכוייהם
לרכוש השכלה גבוהה ולהיכנס לשוק העבודה, וכן
על הערכתם העצמית ועל היבטים חשובים של
רווחה חברתית ואישית.
על החברה הישראלית ללמוד להכיר את המטען
התרבותי של הקבוצות האחרות ולשזור אותו, או
לפחות חלקים ממנו, בתרבותה. יש שתי גישות
עיקריות לרב-תרבותיות: האחת דוגלת בחינוך
רב-תרבותי ערכי לכלל התלמידים, והשנייה
דוגלת בחינוך דיפרנציאלי לכל אחת מן הקבוצות
החברתיות, המדגיש את ערכיה של הקבוצה ואת
תרבותה הייחודית. בין שתי הגישות, הגישה הרב-
תרבותית המתאימה יותר לישראל היא הגישה
הראשונה, המאפשרת להדגיש את השונות ולטפח
חברה שוויונית וצודקת המבוססת על כבוד הדדי
.)1995 ,
בין הקבוצות (גורדון
) טען שיש הבחנה בין פלורליזם,
1998( '
אלחאג
המתאר מבנה חברתי מסוים במצב נתון ואינו
מלווה בהכרח באוריינטציה רב-תרבותית הן מצדו
של הציבור הן מצדו של הממסד החינוכי, לבין
מדיניות של רב-תרבותיות, הדוגלת בשמירה על
זהותן העצמית של קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו
מזו והיא מקיימת מערכת שוויונית. החינוך לרב-
תרבותיות חייב להתבסס על שני עקרונות מרכזיים:
על הנכונות לכבד את זכותה של כל קבוצה
בחברה להיות שונה, לשמר את תרבותה ולקיים
את אורח חייה הייחודי, ועל ההכרה בחשיבותה של
אזרחות משותפת הנבנית על ידי חשיפה הדדית
לערכים התרבותיים של האחר ובאמצעות יצירת
מעגל של ערכים משותפים.
) טען גם הוא שלמערכת החינוך
2001(
ישראלי
תפקיד מרכזי ביצירת אקלים של קבלה וסובלנות.
חינוך לרב-תרבותיות הוא חינוך להכרה בלגיטימיות
של דפוסי תרבות שונים ולנכונות להיפתח
אליהם ולחלוק להם כבוד. הוראה רב-תרבותית
מדגישה את ייחודו של הפרט ונותנת לגיטימציה
לבני תרבויות שונות לחבור יחד במשימת החינוך
לסובלנות. ההטרוגניות של החברה פותחת פתח
) הוסיף
1992(
לקבלת האחר ולהבנתו. הראבן
שאם אנו רוצים לקיים חברה שפויה, עלינו
להתמקד בחיזוק התרבות האזרחית שתהיה
יסוד משותף לכל אזרחי המדינה. משמעותה של
תרבות אזרחית היא מחויבות לדמוקרטיה ולשלטון
החוק, למדינת רווחה המצמצמת את הפערים
החברתיים בין קבוצות שונות ולכבוד הדדי בין
התרבויות השונות.
) טענו
Masemann & Iram
, 2003(
מייסמן ועירם
שקשה לפתח גישה רב-תרבותית רק באמצעות
מדיניות שלטונית. אם היסודות החברתיים אינם
מתאימים לגישה כזאת, היא לא תתפתח - גם אם
יש מדיניות התומכת בה. אם אנחנו רוצים להיות
חברה הדוחה אפליה, כפייה וגזענות, ומעודדת
את כל חבריה להשתתף בה ולתרום לה, אנחנו
מוכרחים להכפיל את מאמצינו בכל רמות החינוך,
.)
Iram
, 2003(
מגן הילדים ועד האוניברסיטה
חינוך לרב-תרבותיות חייב אפוא להתבסס על שני
עקרונות מרכזיים: על הנכונות לכבד את זכותה של
כל קבוצה בחברה להיות שונה, לשמר את תרבותה
ולקיים את אורח חייה הייחודי, וכן על ההכרה
בחשיבותה של אזרחות משותפת הנבנית על ידי
חשיפה הדדית לערכים התרבותיים של האחר
ובאמצעות יצירת מעגל של ערכים משותפים.
סיכום
חשיבות הטמעתה של הגישה הרב-תרבותית
במערכת החינוך גדלה ונעשית מכרעת יותר ויותר
בישראל. כאשר לא מוצאים פתרון לסכסוכים הם
מחמירים עוד, וגובר הצורך לבנות גשרים תרבותיים
בין הקבוצות השונות ליצירתה של תרבות אזרחית
משותפת. על מערכת החינוך לקבל את השונות
בתוך האחדות. על תכניות הלימודים, הן בבתי
הספר והן במוסדות להשכלה גבוהה, ליצור תשתית
אוריינית משותפת לכל אזרחי המדינה, ולשקף
את הצרכים המיוחדים לכל קבוצה וקבוצה על
ידי הוספה של תוכני לימוד, שינוי דרכי ההוראה,
התייחסות שוויונית לכול, שיח כיתתי (דיאלוג)
ויצירה של אקלים בית-ספרי מעצים.
על החברה הישראלית ללמוד להכיר את
המטען התרבותי של הקבוצות האחרות ולשזור
אותו, או לפחות חלקים ממנו, בתרבותה. כך גם
קבוצות מיעוט תורמות תרומה פעילה לקבוצה
הדומיננטית, ונוצר מצב של נתינה הדדית.
המציאות הדמוגרפית והאתנית מחייבת הגדרה
של זהות תרבותית שתייצג את שלל המורשות
המרכיבות את מרקם החברה הישראלית.
הפלורליזם משקף את המבנה האמִתי של החברה,
ואין לדכא אותו אלא לכוונו לאפיקים יצירתיים
שיעשירו את ההוויה התרבותית הישראלית - שכן
על ישראל להתמודד עם המציאות הדמוגרפית
והחברתית שבתוכה.
רשימה ביבליוגרפית
מלאה למאמר זה ניתן
למצוא באתר אשלים
www
.
ashalim
.
org
.
il