22 / 40
חוקרים חינוך
א
ני מוכן להתערב שאני הבחור
הטיפש ביותר בחדר הזה, כי לא
יכולתי לעבור את שנות בית הספר.
אבל כבר בגיל צעיר מאוד אהבתי
כסף ועסקים וגודלתי להיות יזם, ואני חושב
שאנחנו מפספסים הזדמנות למצוא את
הילדים שיש להם תכונות של יזמות ולהראות
להם שלהיות יזם זה בעצם מגניב. עלינו לגדל
ילדים להיות יזמים במקום עורכי דין, ולמרבה
הצער מערכת החינוך לא מטפחת את העולם
הזה. אם אנחנו יכולים לגרום לילדים לאמץ
את הרעיון, בגיל צעיר, נוכל לפתור כל בעיה
בעולם. כי לכל בעיה שנמצאת אי שם, למישהו
יש רעיון איך לפתור אותה.
כהורים וכחברה יש לנו מחויבות ללמד
את הילדים שלנו לדוג במקום לתת להם את
הדג, בהתאם למשל "אם אתה נותן לאיש דג -
תאכיל אותו ליום; אם אתה מלמד אותו לדוג,
תאכיל אותו לחיים שלמים". אם יכולנו ללמד
את הילדים שלנו להיות יזמים, יכולנו לגדל
את כל הילדים האלה לעשיית עסקים, במקום
לחכות למענקים מהממשלה. אבל מה שאנחנו
עושים זה לשבת וללמד את הילדים שלנו את
כל הדברים שהם לא צריכים לעשות: אל תרביץ;
אל תנשך; אל תקלל. אנחנו מלמדים את הילדים
שלנו לרדוף אחרי עבודות ממש טובות, כמו
להיות רופא, עורך דין, רואה חשבון, ורופא
שיניים ומורה וטייס, והתקשורת אומרת שזה
ממש נהדר אם יוכלו להיות דוגמנית או זמרת.
שני הסבים שלי היו יזמים. אבי היה יזם, כך
גם אחי ואחותי ואני. שלושתנו גם בעלים של
חברות וכולנו בחרנו בכך כי לא התאמנו לעבודה
רגילה. לא יכולנו לעבוד עבור אף אחד אחר כי
היינו עקשניים יותר מדי. אני פעיל מאוד בשני
ארגונים עולמיים שנקראים "ארגון היזמים"
ו"ארגון הנשיאים הצעירים". אני בדיוק חוזר
מנאום בכנס עולמי של ארגון הנשיאים הצעירים
) וכל מי שפגשתי שם היה יזם שהתקשה
YPO(
בבית הספר. אתם יודעים שהפרעת קשב מכונה
מחלת המנכ"לים? טד טרנר סובל ממנה, סטיב
ג'ובס סבל ממנה, שלושת המקימים של נטסקייפ
סבלו ממנה ואני יכול להמשיך ולהמשיך. אתם
יכולים לראות את הסימנים האלה בילדים, ומה
שאנחנו עושים זה לתת להם ריטלין ולהגיד "אל
תהיה טיפוס של יזם. תתאים את עצמך לשיטות
אחרות ותנסה להיות תלמיד".
אני טופחתי כיזם. כשאבא שלי
הבין שאני לא עומד להתאים את
עצמי לשום דבר אחר שלימדו
אותי בבית הספר, ושהוא יכול ללמד אותי
להבין עסקים בגיל מוקדם, הוא טיפח אותנו,
את שלושתנו, לשנוא את המחשבה של למצוא
עבודה ולאהוב את המחשבה שנוכל להקים
חברה ולהעסיק אנשים אחרים. אני זוכר את
ההרפתקה העסקית הקטנה הראשונה שלי, בגיל
7. שכבתי בחדר השינה שלי והתקשרתי לכל
חנויות הניקוי היבש בוויניפג לברר כמה הן
מוכנות לשלם לי בעבור קולבים. אמא שלי
נכנסה לחדר, שאלה "איפה אתה מתכוון להשיג
את הקולבים האלה?" ואני אמרתי "בואי נחפש
במרתף". ירדנו למרתף, פתחתי את הארון והיו
שם כ־000,1 קולבים שאספתי. כי כשאמרתי לה
שאני יוצא לשחק עם הילדים, עברתי מדלת
לדלת בשכונה כדי לאסוף קולבים. ידעתי
שהיא לא תרשה לי לקחת אותם, ועשיתי את
זה בכל זאת. למדתי שאפשר לשאת ולתת עם
אנשים - אחד מהם הציע לי 3 סנט, והעליתי
אותו ל־3 וחצי סנט. קיבלתי 3 וחצי סנטים
ל־000,1 קולבים. אחר כך מכרתי מגיני לוחות
רישוי מדלת לדלת, חילקתי עיתונים ומכרתי
משקפי שמש, ועשיתי ארביטראז' על ספרי
קומיקס כאשר הייתי בערך בן 01. מכרתי ספרי
קומיקס מהבית שלנו במפרץ ג'ורג'יה. רכבתי
על האופניים עד קצה החוף, לקנות את החוברות
מהילדים העניים, ואז חזרתי לצד השני של החוף
ומכרתי אותן לילדים העשירים. אז גם למדתי
לא לגלות את המקור שלי, בגלל שהרביצו לי
אחרי שאחד הילדים העשירים גילה איפה אני
קונה את חוברות הקומיקס, והוא לא אהב את
העובדה שהוא משלם עליהן הרבה יותר.
מלמדים את הילדים לחשוב על דמי כיס,
מחנכים אותם לצפות לתשלום קבוע - וזה שגוי.
אם אתם רוצים לגדל יזמים, עשו את מה שאני
עושה עם הילדים שלי עכשיו. יש לי שניים, בני
9 ו־7 – ואני מלמד אותם ללכת מסביב, בבית
ובחצר, לחפש דברים שצריכים להיעשות לבוא
אלי ולהגיד לי מה הם רוצים לעשות וכמה
זה יעלה לי. ואז, אתם יודעים
מה אנחנו עושים? משא ומתן. אז
אין להם תשלום קבוע, אבל יש
להם יותר הזדמנויות למצוא יותר
דברים והם לומדים את יכולת המשא ומתן, ואת
יכולת מציאת ההזדמנויות.
תנו לילדים לעמוד בפני קבוצות
ולדבר, אפילו אם זה רק לעמוד מול החברים
שלהם ולעשות הצגות ולשאת נאומים. אלה
תכונות יזמות שאתם רוצים לטפח. הראו
לילדים איך נראים לקוחות רעים ועובדים
רעים, הראו להם עובדים ממורמרים: כשאתם
רואים שירות לקוחות גרוע, הפנו את תשומת
לבם לכך. כל השיעורים האלה נמצאים
מולנו אבל אנחנו לא מנצלים את ההזדמנויות
האלה. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לקחת
מורה פרטי. אלה התכונות היזמיות שצריך
לגדל בילדים: התכוונות, התמדה, מנהיגות,
אבחנה, עצמאות וערכים. את כל התכונות האלה
אפשר למצוא בילדים צעירים, ואפשר לעזור
להן להתפתח. אל תתנו כדורים לילדים עם
הפרעות קשב, אלא אם כן זה ממש ממש חמור.
דמיינו את סטיב ג'ובס מקבל ריטלין - אז לא
היה לנו את כל מה שהוא עשה.
את היכולות הללו היינו צריכים ללמד
בכיתות, כמו את כל הדברים האחרים. אז
אני לא אומר 'אל תתנו לילדים להיות עורכי
דין', אבל מדוע לא לאפשר ליזמות להיות
מדורגת בדיוק כמו השאר? יש באפשרות הזו
הזדמנויות עצומות.
http://bit.ly/1hQ9Bluקטע ערוך מתוך ההרצאה, בתרגומם של
גיא ארנסט ועידו דקרס
TED
הרצאת
בואו נגדל
ילדים להיות
יזמים
קמרון הרלד לא רואה
בהפרעות קשב אצל ילדים
מכשול לחיים - אלא מקפצה
לקריירה מרתקת ומספקת
א
חת לזמן מה שב ומתלהט הדיון
הציבורי בדבר מקומה הראוי של
הפוליטיקה במערכת החינוך: האם,
ובאילו גבולות, מותר למורים
לבטא את עמדותיהם האישיות בענייני חברה
ומדינה? האם נכון לעקר את תוכניות הלימוד
מתכנים ביקורתיים? עד
כמה ערים אנו לרבדים של
אינדוקטרינציה המסתתרים
בין שורותיהם של ספרי
הלימוד התמימים לכאורה?
לעומת המבקשים לשמר את בית הספר
כשדה נייטרלי ו"נקי" מפוליטיקה, יש
הטוענים כי שיח פוליטי פתוח בין מורים
לתלמידיהם חיוני לטיפוח חשיבה עצמאית,
אמיצה וביקורתית של אזרחים דמוקרטים
המגלים עניין מתמיד במציאות שסביבם
ומאמינים בכוחם להשפיע עליה. אסופת
המאמרים מבקשת להעמיק את המבט
בסוגיית מקומו של "הפוליטי" בתהליכי
החינוך, ההוראה והלמידה.
המאמרים, פרי עטם של אנשי חינוך והגות
מובילים, מציעים מגוון זוויות תאורטיות
ומעשיות להתבוננות בסוגיה רגישה, סבוכה,
מרתקת ואקטואלית זו. הדיון העקרוני על
זכותם של מורים להביע את דעתם בכיתה
ובמרחב הציבורי מקרין על מעמד המורה
ועל סובלנותה של מערכת החינוך והחברה
הישראלית לקיומן של דעות שונות, שלעתים
לא מצויות בקונצנזוס.
הספר הוא ספר ביכורים בסדרת "מחשבה
חינוכית", פרי שיתוף פעולה בין מכללת
סמינר הקיבוצים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
סדרת קו אדום, מכון מופ"ת והסתדרות
המורים.
רווית שרף
ספר
כן בבית ספרנו: מאמרים
על חינוך פוליטי,
מאת ניר מיכאלי (עורך)
יוני 5102
<
שיעור חופשי
22