Background Image
Next Page  21 / 40 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 21 / 40 Previous Page
Page Background

ב

אחד משיעורי החינוך שלהם, לפני

כחודש, תלמידי כיתות ח' בחטיבת

הביניים הממלכתית "דרכא"

שבקריית מלאכי התבקשו לנחש

מה עלה בגורלם של שלושה ילדים שלסיפור

חייהם התוודעו בשיעור. הם נשאלו אם גיבורי

הסיפורים הללו חוו כישלון או הצלחה בחייהם.

ואלה הילדים וסיפוריהם בקצרה: שאול נולד

בטהרן. בגיל 9 עלה לישראל והתגורר עם

משפחתו במעברה. הוא עבד לפרנסת המשפחה

ולמד בבית ספר ממלכתי־דתי. בנעוריו עבר

לפנימיה בנהלל; בן נולד בעיירה נידחת. אביו

מת כשהיה בן 4. אמו נישאה בשנית לאדם שהיה

אלכוהוליסט ומכור להימורים, שתקף לא פעם

את אשתו ונהג להכות גם את בנו החורג; עופרה

נולדה להורים בגיל תיכון ונשלחה למשפחות

אומנה. היא עברה ממשפחה למשפחה ונפלה

קורבן להתעללות מינית, עד שלבסוף הגיעה

לפנימיה ונזרקה גם משם.

הנושא של השיעור היה האחריות של אדם

לחייו. כלומר, עד כמה נסיבות החיים של הילד

הן קריטיות להצלחתו בחיים, ואיזה השפעה

יכולה להיות לאישיותו ולשינוי שהוא יכול

לייצר במציאות חייו. מחנכת הכיתה שהיא

גם רכזת השכבה, לירון דהאן, שמעבירה את

"תוכנית חצב ליצירת מציאות" בשיעורי החינוך,

לא הופתעה מהתשובות של הילדים. לדבריה,

רוב התלמידים שענו לא היו אופטימיים באשר

לילדים ולמסלול חייהם. "ביקשנו מהם לתת

תחזית בנוגע להכנסה, לתחביבים ולבחירת

מקצוע של הילדים הללו. החל שיח בכיתה. רוב

הילדים לא חשבו שמשלושת הילדים הללו ייצא

משהו", היא אומרת. "אבל היו כ־%03 שענו שאין

מניעה שיצליחו. זה היה משמח מאוד".

לאחר שהילדים השמיעו את דעותיהם

השונות, דהאן תלתה על הלוח את תמונותיהם

של שלושת האנשים שעל בסיס סיפורם האמיתי

נכתבו סיפורי החיים של שאול, בן ועופרה.

התברר שאלה הם אישים מפורסמים: שאול מופז,

רמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר; ביל קלינטון,

נשיא ארה"ב לשעבר; ואופרה וינפרי, ממנחות

הטלוויזיה הידועות ואחת הנשים העשירות

בעולם. "הילדים היו המומים כשראו במי

מדובר", אומרת דהאן. "זו היתה הוכחה ניצחת

לכך שהמציאות עשויה להיות שונה ממה שמנבא

הרקע המשפחתי והסוציו־אקונומי. הרבה תלוי

בבן אדם עצמו".

דרכא הוא התיכון המקיף הממלכתי של קריית

מלאכי, ומלבדו יש עוד תיכון אחד, ממלכתי־

דתי. בחטיבה כ־003 תלמידים, מהם 49 ילדים

בשכבת ח'. רוב התלמידים מגיעים ממשפחות

במצב סוציו־אקונומי נמוך עד בינוני. "התלמידים

שלנו חווים הרבה כישלונות בבית הספר", אומרת

דהאן. "כשהם מגיעים לחטיבה, תחושת הערך

העצמי שלהם כבר ירודה. בעזרת תוכנית חצב

אנחנו מעוניינים לפתח את האמונה הבסיסית של

הילדים, שלא משנה שכל הגורמים החיצוניים

הם לרעתם, מי שמשפיע זה הם עצמם. כל אחד.

לכל ילד וילד יש יכולת להשפיע על המציאות

שלו בעזרת מיקוד שליטה פנימי וחיצוני. אנחנו,

בכוח שלנו להאמין, מסוגלים לשנות את המצב.

לייצר מציאות חדשה מזו שאנחנו רגילים אליה

בסביבה שאנחנו חיים בה. זו אמונה בסיסית שאני

יכול להשפיע על חיי".

כשדהאן מדברת על מיקוד שליטה פנימי

וחיצוני, היא מתכוונת לאופן ההתנהלות של

הילד - לשליטה שלו על גורלו ולנטילת

האחריות. "ילדים בגיל הזה לא חושבים על

ההשלכות - איך המעשים שלהם ישפיעו על מה

שיקרה להם בעתיד. חשוב שהם יידעו שלעומת

הגורמים והתנאים החיצוניים שמשפיעים עלי

– איפה גדלתי, איזה הורים היו לי - עומדת

השאלה איך אני מנתב את החיים שלי. אנחנו

אומרים שהכוח נמצא בידיים שלנו. הכוח העיקרי

טמון בנו. אנחנו נחליט איך אנחנו מתמודדים

והבחירות שלנו הן קובעות".

במהלך התוכנית, המועברת בכיתות ח' זו

השנה השנייה, הילדים לומדים גם על דפוסי

חשיבה שונים במטרה להבין כיצד הם יכולים

להשפיע על חייהם באמצעות חשיבה. כך למשל,

במצגת של אשליות אופטיות, הביטו התלמידים

בתמונה של אדם שחלק מהאנשים רואים אותו

זקן, ואחרים רואים אותו צעיר. "אני הצלחתי

לראות רק את האדם הזקן", אומרת דהאן בחיוך.

"התרגיל הזה מסביר איך החשיבה פועלת ואיך

ההנחות שלנו משפיעות על החשיבה. המטרה

היא להציע בסופו של דבר דרכים להשפיע על

המציאות באמצעות החשיבה". התלמידים קיבלו

המחשות נוספות לנושא, למשל כשלמדו על

אפקט הפלצבו.

מאחר שמדובר בהטמעת תהליך, ולא רק

ברכישת כלי פונקציונלי, המחנכים הם אלה

שמנחים את התלמידים ומלווים אותם - לא

לפני שעברו את התהליך בעצמם. "בהכשרה של

המורים אנחנו לא מדברים על פדגוגיה או על

תלמידים", אומרת דנה כסיף בן אריה, מרכזת

התוכנית ממכון ברנקו וייס. "המורים בוחנים על

עצמם את התוכנית. הם בודקים היכן המחשבות

שלהם משפיעות על המציאות שלהם; איך המלים

שבהן הם בוחרים להשתמש משפיעות; ואיזה כוח

יש לאמונות ולתפישות שלהם בעיצוב המציאות.

אחרי שהמורים שהתנסו בעצמם ולמדו להרחיב

את תפישת המציאות שלהם, העברת הנושא

לתלמידים פשוטה מאוד. המורים לא מלמדים

מערך מתוך חוברת, אלא מעבירים הלאה את

החוויות האישיות שלהם".

בית הספר דרכא נמצא כיום בעיצומו של

אימוץ עקרונות תוכנית חצב כחלק מה"אני

מאמין" שלו. לדברי דהאן, הרעיון הוא לא רק

להתנסות, אלא להטמיע את המושגים והביטויים

שנלמדו בתוכנית בתוך השפה של בית הספר,

לטווח ארוך. ולכן גם מורים מקצועיים נוטלים

חלק בהשתלמות. השנה המשיכה התוכנית

בכיתות ט', והיא עומדת להתרחב גם לחטיבה

העליונה.

"זה נהפך לשיח ביני לבין הכיתה, וביני

לבין כל תלמיד בנפרד", מוסיפה דהאן. "אנחנו

מעוניינים שהעניין יחלחל וייהפך לשיח שכבתי,

ובעתיד לשיח בית-ספרי. כמו בכל תהליך,

לוקח זמן להפנים את מיקוד השליטה. אבל

כשמשתמשים בזה כל הזמן, זה נהפך להיות

טבעי".

אחד המושגים מהתוכנית שנעשו שגורים

בפי המורות והתלמידים הוא 01-09. "משמעות

המושג היא ש־%01 ממה שקורה לך לא תלוי

בך, אבל %09 תלויים בך. נאמר שתלמיד הבריז,

וכשאני בודקת אתו מה קרה, הוא אומר קרה כך

וכך. אני עשויה לשאול אותו, ומה עם ה־%09 -

איך הוא מתמודד, איך הוא שולט בחייו וגורם

לשינוי".

גם חגית בוחניק, מחנכת כיתה ח' השנייה

בדרכא, מספרת שעקרונות התוכנית מוטמעים

בחיי היום־יום בכיתתה. "הנושא של האחריות

נכנס אצלנו חזק. קבעתי עם התלמידים שאם הם

מאחרים או נעדרים, עליהם להודיע לי מראש.

בטיול השנתי חילקנו את התלמידים לצוותים

והטלנו עליהם אחריות, למשל על כיבוי האורות

ועל ההשכמה. זה לא נשאר ברמה התיאורטית.

אני רואה שינוי בסדרי העדיפויות, בהתארגנות

ללמידה".

חוסר הביטחון והאמונה בעצמם הוא דבר מאד

שורשי אצל התלמידים, אומרת בוחניק. "אני

מנסה לשפר את זה בכל מיני טכניקות. למשל,

הם בחרו נושא בתחום ההתעניינות שלהם – כל

אחד והתחום שלו - והרצו עליו בכיתה. אנחנו

מוציאים ביטויים מהלקסיקון ושותלים מלים

אחרות שמביעות ביטחון. זה לא פשוט. לילדה

שאף פעם לא אמרו לה שהיא יכולה להצליח,

נדרשת דרך ארוכה כדי לשנות את התפישה.

אבל אני רואה שינוי, אני רואה שפה אחרת.

עכשיו התלמידים יכולים להודות בטעות, ופעם

הם לא היו מודים בשום אופן. כיום הם מבינים

אם משהו לא בסדר. יש כמובן עליות ומורדות,

אבל זו התחלה".

// מחשבה יוצרת מציאות

חינוך אחר

"לכל ילד יש

יכולת להשפיע על

המציאות שלו"

"חשוב שהילדים יידעו שלעומת

לירון דהאן:

הגורמים והתנאים החיצוניים שמשפיעים עלי –

איפה גדלתי, איזה הורים היו לי - עומדת השאלה איך

אני מנתב את החיים שלי. אנחנו אומרים שהכוח נמצא

בידיים שלנו. הכוח העיקרי טמון בנו. אנחנו נחליט איך

אנחנו מתמודדים והבחירות שלנו הן קובעות"

בבית הספר דרכא בקריית מלאכי מלמדים ילדים להאמין

ביכולת שלהם לקבוע את מסלול חייהם, גם אם נקודת

תמירה גלילי

ההתחלה שלהם לא היתה מבטיחה

צילומים: מור ברנשטיין

21

שיעור חופשי

>

יוני 5102