13 / 40
כלומר חלק ממערכת השעות).
המורה החדשה משתתפת
גם בפגישות סדירות עם
היועצת, שמדריכה אותה
בין השאר גם איך להתנהל
עם תלמידים שבאים ממשפחות המאופיינות
במורכבות רגשית.
המורות החדשות שמורס קלטה היו פרחי
הוראה ממש, חלקן אף בשנת הסטאז' שלהן.
מדוע התעקשה על מורות ללא ניסיון, כשגם
היא היתה בשנתה הראשונה בתפקיד? "זה אמנם
דרש המון השקעה, ליווי, היצמדות להרבה
סיטואציות וזמן פנוי כדי לשוחח על כל מיני
סוגיות שמעסיקות מורים חדשים במפגש ראשון
עם מערכת החינוך. אבל התגמול הוא שיח
והיכרות מעמיקה עם הצוות שלך. זה מפתח
אמון מההתחלה", היא מסבירה.
מודל חונכות משולש
האמביציה של מורס והאכפתיות שלה בולטים
למרחוק. היא בת 84, אם לשלושה ילדים שחלמה
על הוראה מגיל צעיר, ותמיד האמינה שאפשר
לחולל שינוי בעזרת חינוך. בילדותה התגוררה
ברמת השרון, ומשם עברו הוריה לגור בתל אביב,
שם למדה בתיכון עירוני ט'. בכיתה י"ב, במשלחת
חילופי תלמידים לגרמניה, פגשה את מי שיהיה
בעלה. לאחר נישואיהם הם גרו במשך כמה שנים
בגרמניה, שם החלה ללמוד חינוך באוניברסיטה
של קלן. לאחר שנים, מורס ומשפחתה חזרו
לישראל בעקבות הצעת עבודה מפתה שבעלה
קיבל, והיא החליטה לחפש עבודה בהוראה. היא
התקשרה למחנך שלה מעירוני ט', שבינתיים
עבר לעבוד במחלקת החינוך בעיריית תל אביב,
וביקשה את עזרתו. הוא סיפר לה שבביאליק־
רוגוזין מחפשים מורה באולפן, והיא החלה
לעבוד במקום.
האולפן היה מיועד לתלמידים שהגיעו ללא
שפה, ולאחר כמה חודשים נקלטו בבית הספר.
מורס לא הספיקה להיות מורה לאורך זמן. היא
מונתה למנהלת האולפן לאחר שנה, כשהמנהלת
הקודמת פרשה. במשך עשור ניהלה את האולפן,
ובינתיים השלימה תואר שני בחינוך וגם מסלול
להכשרת מנהלים. ב־0102 היא הרגישה שהיא
רוצה להשפיע במעגלים רחבים יותר וליישם
את האני מאמין שלה בחינוך, וניגשה למכרז
הניהול של נופים.
תפישת הניהול שלה היא פרי התובנות שלה
מחייה האישיים, אומרת מורס. "הכל מתחיל
מתהליכים פנימיים. אני עצמי עברתי שינויים
כמורה ואדם. ורק אחר כך התחלתי לדחוף לשינוי
חינוכי". הרווחה הרגשית והפנימית של המורות
היא אחד הנושאים החשובים ביותר עבורה. "אני
מאמינה שאם התקשורת של המורות בינן לבין
עצמן תהיה טובה יותר, הקשר שלהן לתלמיד
יהיה קרוב יותר. אם המורה תוכל לדבר על
מה שקשה לה, גם התלמיד יוכל לדבר על זה.
התהליכים שעוברים המורות והתלמידים הם
מקבילים".
"נרקם בבית הספר מערך חניכה לא שגרתי",
אומרת מרגלית מישל שכטר, אחת המורות
הוותיקות בבית הספר ורכזת המתמטיקה. "כשאני
יושבת עם מורות, אנחנו לא מדברות על מספרים,
אלא על דילמות שונות - משהו שקרה עם הורה,
עם תלמיד או עם שניהם. כשהייתי מורה צעירה
סמכתי בעיקר על החושים שלי. זה לא היה קל".
"את יודעת שישמעו אותך", מסכימה רותם
מזרחי קרמן, מורה בשנתה הראשונה במערכת
ומחנכת כיתה ה' בנופים. "לפעמים קורה שאת
טעונה, שאת תוהה מה נכון לעשות בסיטואציה
מסוימת, או שפעלת כבר ונשארת בתחושה
שאולי לא טיפלת כראוי בבעיה. וזה דחוף הרבה
יותר מתכני הלימוד. אבל אחרי פגישה עם
המורה החונכת, ואחרי שהידקנו את התחושות -
אני פנויה ללמידה. האפשרות להתייעץ יוצרת
סביבה בטוחה, ומעבירה את המסר שזה בסדר
לצמוח מחולשות", היא מוסיפה.
מודל החונכות שהוטמע בנופים מבוסס על
מעין משולש שבקודקודו מורה ותיקה, המלווה
שתי מורות מאותה שכבה. למשל שתי מחנכות
של ג' או ד'. בפגישות עם המורה הוותיקה,
המורות החדשות מציפות את הקשיים, מדברות
על הכישלונות וההצלחות ומקבלות כלים
לדיאלוג בין מורה לתלמיד. הדיון בקשיים שהן
חוות מונע הצטברות של תסכול ומתח. מורס
מסבירה, למשל, מה קורה כאשר מורה נפגשת
עם תלמיד שיש לו קושי בבית. "המורה מוצפת",
היא מפרטת. "היא בעצם בחורה צעירה בראשית
דרכה. זה יוצר מתח גבוה מבחינה רגשית. איך
היא מכילה את ההצפה של התלמיד? איך היא
ניגשת אליו? איך היא יכולה לעזור לו עד קצה
גבול היכולת, ומצד שני להבין שלא הכל רק
בידיים שלה?".
בביאליק־רוגוזין, היא מספרת, חלק
מהתלמידים היו על סף גירוש. "זו סיטואציה
של תסכול רב", היא אומרת, "כשהגעתי לשם, די
בהתחלה הבנתי שיש חלקים
שאני לא יכולה להתווכח
אתם. במקום להתאבל על מה
שאני לא יכולה להשפיע עליו,
אמרתי לעצמי, תעזבי את מה
מורס מספרת על מורה
שהיתה מוצפת ובפגישה
אתה פרצה בבכי. "אחרי
שנרגעה, שאלתי אותה 'איך
אנחנו הופכות את הדמעות
שלך לתוכנית עבודה'.
הדמעה היא סיפור רגשי,
והתוכנית היא סיפור פרקטי"
שיעורי ספורט בבית הספר
רותם מזרחי קרמן, מורה
"לפעמים
מתחילה:
קורה שאת טעונה, שאת
תוהה מה נכון לעשות
בסיטואציה מסוימת וזה
דחוף הרבה יותר מתכני
הלימוד. אבל אחרי פגישה
עם המורה החונכת, ואחרי
שהידקנו את התחושות -
אני פנויה ללמידה.
האפשרות להתייעץ יוצרת
סביבה בטוחה, ומעבירה
את המסר שזה בסדר
לצמוח מחולשות"
13
שיעור חופשי
>
יוני 5102