אתרוג | אייר תשעז | מאי 2017 | גליון 76

59 / 68

'מקנה', ומלמד שיבל לא היה רועה. רועים
עבדו בשירותו, אך הוא עצמו עסק בקניה
ובמכירה של צאן ובקר. יובל הוא האמן
הראשון – איש המוזיקה - מלכת האמנויות,
ותובל קין הוא התעשיין הראשון – מעבד
הנחושת והברזל. תעשיה, מסחר ואמנות הם
מרכיביה הייחודיים של העיר, המבדילים אותה
מהכפר. אנשים העוסקים במלאכות אלו אינם
אוכלים את מעשה ידיהם, והם חייבים להחליף
אותו תמורת מזון. לצורך זה הם זקוקים לקהל
לקוחות גדול דיו לאפשר להם קיום, מספר כזה
של צרכנים איננו מצוי בכפרים, ולכן אלו הן
פרנסות אופייניות לעיר דווקא.
ומה באשר לנעמה? הכתוב איננו אומר במפורש
מה היא מסמלת. חז"ל דרשו שהיא נישאה
לנח, שנקראה בשם נעמה כיוון שמעשיה היו
נאים ונעימים, ושבכך הייתה יחידה ומיוחדת
בשושלת קין. לכן היא ניצלה מהמבול,
ונשארה השריד היחיד בעולם של שושלת
הרצח והשעבוד (מדרש בראשית רבא, פרשה
אפשר שכך הוא. אך סביר יותר, 2כג, סעיף ג).
במסגרת הצגת העיר על האור והצל שבה,
שמעשיה הנעימים של נעמה מצביעים על
מקצוע אחר. כזה שעדיף לרמוז עליו ולא לציין
אותו במפורש, אותו מקצוע שמכונה 'העתיק
בעולם' ושאף הוא מסימנייה המובהקים של
העיר המשעבדת.
כך יצרה שושלת קין את העיר. את הרעבתנות
הרכושנית, את ניצול הזולת, את הזנות למינה,
את המוסיקה והאמנות, את זילות חיי האדם,
ובייחוד – חיי האישה. כך מלמד התנ"ך על
הסתייגותו העקרונית מהגלובליזציה על כל
צורותיה.
רצח הוא רצח הוא רצח
שלושת בניו ובתו של למך הם האחרונים
בשושלת קין שנשמדה במבול. הם מייצגים את
תוצריה של העיר, בעוד שלמך עצמו מייצג את
אופייה.
למך הוא הראשון בבני האדם שלקח לו שתי
נשים, ובמעשה זה הוא הפר באופן כוחני כלל
ם" ָ תֹא א ָ ר ָ ה, בּ ָ ב ֵ ק ְ ר וּנ ָ כ ָ יסודי בבריאת האדם: "ז
(בראשית א, כז). הזוגיות המתוארת בסיפורי
הבריאה מייצגת תפיסת יסוד הרואה באיש
ובאישה את הסדר הראוי לחיי משפחה. אמנם,
לאחר שאכלה האישה מעץ הדעת טוב ורע
הופר השוויון בין המינים, אך עיקרון הזוגיות
לא התבטל. אף שבמציאות, מכיר התנ"ך
באפשרות של ריבוי נשים, רואה המוסר
3המקראי בחיוב נישואין בין שני בני זוג בלבד.
הכוחניות והניצול שבהפרת עיקרון הזוגיות
מאפיינים את גישתה הרודנית של העיר,
גישת 'תפוס כפי יכולתך' ראוותנית, שאיננה
מסתפקת במילוי צרכיו האמתיים של האדם,
ואיננה עוצרת לבדוק כיצד משפיעה התנהגותו
על זולתו.
כוחניות מאפיינת את למך – איש העיר, לא רק
ביחסו אל שוויון וזכויות אדם, אלא גם ביחס
לחייו ולמותו של הזולת. בסופו של פרק ד'
מסכם למך את צוואתה של שושלת קין, בשיר
קצר בן שלושה חרוזים:
י, ִ ן קוֹל ַ ע ַ מ ְ ה שׁ ָ לּ ִ צ ְ ה ו ָ ד ָ ע
י: ִ ת ָ ר ְ מ ִ ה א ָ נּ ֵ ז ְ א ַ ךְ, ה ֶ מ ֶ י ל ֵ שְׁ נ
י, ִ ע ְ צ ִ פ ְ י ל ִ תּ ְ ג ַ ר ָ ישׁ ה ִ י א ִ כּ
י. ִ ת ָ ר ֻ בּ ַ ח ְ ד ל ֶ ל ֶ י ְ ו
ן; ִ י ָ ם-ק ַ קֻּ ם, י ִ י ַ ת ָ ע ְ ב ִ י שׁ ִ כּ
ה. (בראשית ד, כג-כד) ָ ע ְ ב ִ שׁ ְ ים ו ִ ע ְ ב ִ ךְ, שׁ ֶ מ ֶ ל ְ ו
למך איננו מסתיר את העובדה שהרג ואיננו
מתנצל על כך, מבחינתו, רצח הוא דרך חיים.
שירתו היא שירת גאווה של איש אלים המסוגל
להרוג כל מי שפוגע בו, ולו פגיעה קלה, אפילו
אם הוא ילד. הוא מודע לעונשו של קין, יודע
שגם הוא לא ימלט מעונש, אך כל זה איננו
עוצר אותו. עולם המושגים המוסרי של למך
מהווה הקצנה של הקשיחות העירונית - עולם
ר. ַ ב ְ ים ג ִ ל ָ א ְ ל ד ָ שבו כ
שושלת קין שהתחילה ברצח מסתיימת ברצח,
ושום הישג טכנולוגי ותרבותי לא יכסה על
כך. האדם הכובש המתואר בפרק א' של ספר
בראשית, עלה לגדולה באמצעות שושלת קין,
והקמת העיר. הוא השתלט על כל הסובב
אותו, אדם ובהמה, וכבש את הכול לצרכיו.
הישגיו הטכנולוגיים והתרבותיים עצומים,
ובו בזמן הוא איבד את השוויון הבסיסי שבין
כל בני האדם, ויצר חברה מעמדית קשוחה.
העירוניות היא הפרת האיזון בין האדם הכובש
לבין האדם הדואג והמטפל, המתואר בפרק ב'
של ספר בראשית. היא מובילה לעתים קרובות
לזילות חיי האדם, וכשהחיים אינם חשובים עוד
התוצאה היא תרבות של רצח, שאין לה זכות
ע לו" (קהלת ַ ר ְ ם, ל ָ ד ָ א ְ ם בּ ָ ד ָ א ָ ט ה ַ ל ָ ר שׁ ֶ שׁ ֲ קיום. "א
ח, ט), אמר החכם מכל אדם, וסיכם בקיצור
נמרץ את תחלואי העירוניות.
דרך אחרת
לא יתכן שוויון בעיר, גורס ספר בראשית, רק
בכפר קרוב לאדמה ולטבע, יכולה להישמר
תחושה של שוויון ואחווה בין בני אדם. ולכן:
א ָ ר ְ ק ִ תּ ַ ן, ו ֵ ד בּ ֶ ל ֵ תּ ַ תּוֹ, ו ְ שׁ ִ ת-א ֶ ם עוֹד, א ָ ד ָ ע א ַ ד ֵ יּ ַ "ו
ת ַ ח ַ ר תּ ֵ ח ַ ע א ַ ר ֶ ים, ז ִ לֹה ֱ י א ִ ת-ל ָ י שׁ ִ ת: כּ ֵ מוֹ שׁ ְ ת-שׁ ֶ א
ן." (בראשית ד, כה) התוכנית ִ י ָ גוֹ ק ָ ר ֲ י ה ִ ל, כּ ֶ ב ֶ ה
האלוהית היסודית, ליצירת חברה אנושית
בריאה ויודעת-אלוהים, איננה יכולה להימשך
דרך שושלת קין. אדם וחווה מתחילים מחדש,
ומולידים את שת.
התורה איננה מספרת דבר על שת האיש, וגם
על בניו ובני בניו היא מספרת מעט מאוד. כל
ששימר ספר בראשית הוא רשימת יוחסין בת
עשרה דורות, המתחילה מאדם ושת ומסתיימת
בנח (בראשית פרק ה). אבל בפרקי היסוד
של התורה, אפילו לרשימת יוחסין טכנית יש
מסר רעיוני. בסופה של שושלת זו, ממש כמו
בסופה של שושלת קין, יקום איש ויסכם את
דורותיו בשיר קצר. באופן סמלי, גם לאיש הזה
קוראים למך. עם הולדת בנו, מעניק לו למך
שם, ומפרש אותו בשירה:
ר: ֹאמ ֵ , ל ַ חֹמוֹ נ ְ ת-שׁ ֶ א א ָ ר ְ ק ִ יּ ַ ו
נוּ, ֵ שׂ ֲ ע ַ מּ ִ נוּ מ ֵ מ ֲ חַ נ ְ ה י ֶ ז
ינוּ, ֵ ד ָ בוֹן י ְ צּ ִ ע ֵ וּמ
ה ה'. (בראשית ה, כט) ָ ר ְ ר ֵ ר א ֶ שׁ ֲ ה, א ָ מ ָ ד ֲ א ָ ן-ה ִ מ
סיכום אופטימי ומלא תקווה זה, הוא התשובה
הראויה לשושלת קין, כיוון שהוא מחזיר את
האדמה ואת עבודת האדמה אל מרכז תשומת
הלב. אדם גורש מגן-עדן לעבוד את נחלתו
בזיעת אפיו. קין גורש מעל פני האדמה, ולא
יכול עוד לעבוד בה כלל. פעמיים קוללה הארץ,
ובני קין יצרו להם דרך-חיים הרחק ממנה.
לעומתם, בחרו בני שת בהתמודדות, וחזרו
לחקלאות. תיקון דרכם של בני האדם נמשך
דורות, אך בסופו של דבר הם למדו לדובב את
הקרקע, והיא שבא לתת את פירותיה.
קיללת האדמה פגעה בכולם, והתיקון גם הוא
צריך להיות כללי, מתחשב ושוויוני. שירת
למך אבי-נח איננה נאחזת בעבר ובחטאיו,
אלא צופה אל עתיד מנחם. היא באה לומר
שניתן לתקן, אם נוטעים בלבבות את התקווה
והשאיפה ליצירת עתיד טוב יותר. אם לא
מקדשים את הקיים, אלא משכילים להביט אל
מעבר לו - להשקיף אל החלום.
*ד"ר גבי ברזילאי הוא מרצה לתנ"ך, פרשנות ותרבות
יהודית במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון
ובמרכז יעקב הרצוג
. המטרה החינוכית של מדרש זה היא, ככל 2
הנראה, להדגיש שלכל מעשיו של האלוהים יש
ערך חיובי, אף אם לא תמיד ניתן לראות אותו
במבט ראשון. הסיפור המדרשי גורס שאם
אלוהים לא המית את קין, ודאי הייתה לכך
מטרה - ודאי למישהו בשושלת קין יש תפקיד
חשוב בתוכנית האלוהית. מסר חינוכי זה משקף
את דרך המחשבה של חז"ל, אך איננו תואם את
פשט הכתוב בתורה.
. עיקרון המונוגמיה מיוצג במקרא בביטוי "אשת 3
נעורים", בייחוד בספרות החכמה והנבואה.
ראו על כך: ג. ברזלי, "אשת נעורים: מונוגמיה
כאידיאל בספרות החכמה, במגילות קומראן
.47-29 'ובספרות חז"ל", מגילות ג (תשס"ה), עמ
אייר תשע"ז 59