84 / 182
84
2017
, יולי
18
גיליון
תקופה שיח קשה של ייאוש, קושי וחוסר תקווה, אך במקביל התחילו התארגנות
"חוסן" מתואר כמהירות
)Norris et al., 2008(
ועשייה.במאמרם של נוריס ושות'
שבה חומר או מערכת חוזרים לשיווי משקלם. כשמדובר במערכת אנושית-
קהילתית, המשמעות של חוסן היא היכולת של הקהילה להתמודד עם הלם חיצוני,
להשתקם ולהסתגל. במילים אחרות: היכולת של חברי הקהילה לבצע פעולות
מכוונות, משותפות ומשמעותיות כדי לתקן את ההשפעה של משבר.
, מיד אחרי "צוק איתן", נקראתי אני, כיועצת מלווה, למרכזי החוסן
2014
בספטמבר
בעוטף עזה בשיתוף מחלקת הרווחה, להתערבות קהילתית בקיבוץ נחל עוז במטרה
לתמוך את החזרת הקיבוץ לתפקוד. האירועים שקרו פגעו ביכולת העמידות של
הקהילה, ושמנו לעצמנו כמטרה להביא את הקיבוץ להתאוששות ולהחזירו לתפקוד
בכל הרמות.
מרכז החוסן במועצה אזורית שער הנגב הוא אחד מחמשת מרכזי החוסן בעוטף
ופועלים בהובלת משרד הבריאות ובניהול
2006-
עזה, שהוקמו בהחלטת ממשלה ב
מקצועי של הקואליציההישראליתלטראומה. מרכזי החוסן עוסקיםבטיפול בפרטים
הסובלים מחרדה ומקשיים על רקע ביטחוני, בפיתוח משאבי התמודדות, בהיערכות
לחירום של הרשות ושל היישובים ובחוסן הקהילתי. במועצה אזורית שער הנגב
מרכז החוסן עובד בממשק הדוק עם מחלקת הרווחה: לכל קיבוץ עו"סית מרחבית
הנמצאת בקשר קבוע עם הקיבוץ בכל הרבדים.
הכניסה להתערבות הקהילתית נבעה מן האבחנה של העו"סית המרחבית בצורך
לסייע ברובד הקהילתי ועקב פנייתה של הנהלת הקיבוץ בבקשת סיוע חברתי
וקהילתי. התערבות זו התרחשה במקביל להתערבויות נוספות שנעשו בקיבוץ
דרך מרכז החוסן ומחלקת הרווחה בעבודה עם יחידים, משפחות, ילדים וקהלי יעד
נוספים.
הנחות היסוד להתערבות בקהילת נחל עוז
3.1
בחלק זה אציג את הנחות היסוד שהובילו אותנו כצוות מלווה ממרכז החוסן לעבודה
עם הקהילה. לצד כל עיקרון אציג את מאפייניו ואת הרציונל העומד בבסיסו.
יש מקום וצורך לתת מקום קהילתי לעיבוד האבל
א. מתן מקום לאבל ולמשבר:
ולהתייחסות לאובדן. הקהילה עברה אירועים קשים בחודשי "צוק איתן". לפי
טראומה
)Possick, Shapira & Shalman, 2017 :
בתוך
,Pastor, 2004(
פסטור
קולקטיבית נוצרת כאשר קיימת בקבוצה תחושת שייכות לקולקטיב, כגון מדינה,
אזור, קהילה, קבוצה אתנית או קבוצה דתית. טראומה קולקטיבית נצרבת בזיכרון
המשותף הקהילתי ויש לה השפעה על הזהות העתידית של הקולקטיב ועל מרקם
הקהילה בכמה רמות: במערכת האמונות המשותפת, בדימוי העצמי של הקהילה
ובשליטה ברגשות וביצרים של חבריה.