33 / 40
מיטב
הלהיטים
של בת
שבע
ה
הפתעה וההומור מצפים לצופים
הצעירים כבר עם כניסתם לאולם.
הדלתות עדיין פתוחות, הקהל מואר
היטב, גם אלה העושים בהיסוס את צעדיהם
לכיסאותיהם. על הבמה, במופע יחיד, רקדן
נהדר שעושה בגופו פלאים. פעם הוא צועד
צעדים קטנים ושובבים, ופעם הוא נע על בטנו
כמו נחש מיומן וגמיש במיוחד. אחר כך הוא
פושט את המקטורן השחור שלו, נשאר בגופיה
ומחייך לילדים, נשכב לרגע לנוח בפישוט
אברים - הילדים צוחקים, מזדהים - ואז הוא
מתרומם בגלגול וירטואוזי לאחור. לאט לאט
משתרר באולם שקט, האורות מתעמעמים,
הדלתות מוגפות ולבמה זורמים בהדרגה
רקדני אנסמבל בת שבע. "יש עכשיו שתי
בנים ובת. ועכשיו עוד בת", סופרת מאחורי
ילדה נרגשת שעסוקה מאוד בענייני מגדר,
ומנצלת כל הזדמנות למחוא כפיים במרץ.
היא כמובן צודקת. הרקדנים של
האנסמבל, העתודה המוכשרת של להקת "בת
שבע", מציגים בפני קהל המשפחות מחול
מקצועי שהוא גם משמח ומרתק. התוכנית,
שעליה חתום אוהד נהרין שיוצר עבור שתי
הלהקות כבר יותר משני עשורים וקוצר את
שבחי הקהל והביקורת, היא בעצם מחרוזת
להיטים, מקבץ שזור כהלכה של קטעים
מיצירותיו.
הקטע נפתח בקולו העמוק של היוצר:
"תשכחו לרגע כל מה שאתם יודעים" הוא
מבקש, ומפרט - "את בטהובן, את העכביש
ואת חיים נחמן ביאליק". לא בטוח שכולם
מבינים וזה גם לא ממש חשוב. אחר כך הוא
אומר, כמין הכנה: "תסתכלו ותקשיבו",
ואז חוזר על הבקשה: "תסתכלו ותקשיבו
עכשיו". מבט מסביב מגלה שהילדים וגם
המלווים שלהם נענים לבקשה, והאמת היא
שהמשימה הזאת קלה לביצוע. התוכנית
מרתקת ומגוונת, יש בה הומור והרקדנים
מצוינים, וגם המוסיקה שווה.
"דקה'לה" - זה שמה של המחרוזת
שרקח נהרין, שגם יצר עבורה תפרי חיבור
שמאפשרים זרימה בין הריקודים השונים -
נעה בין הקצוות: יש בה ריקודים סוערים
בהרכב מלא של 61 משתתפים בליווי
מוסיקה קצבית של דרבוקות, שכמו מבקשת
מהקהל להצטרף לחגיגה; ומצד שני, דואט
ענוג של רקדן ורקדנית שמפגינים עדינות
ורוך המלווים בשירה וצלילי מיתרים. גם
התלבושות מגוונות - חליפות ומגבעות
שחורות, בגדי יום-יום צבעוניים וגם
תלבושת כסופה רבת דמיון. בהתאם לכל
אלה, גם האנרגיות שרוחשות על הבמה
זולגות לאולם במין פסיפס צבעוני ורב פנים.
מלכת האירוע היא כמובן הכוריאוגרפיה,
שאף שמטבעה היא נטולת מלים, מצליחה
לתקשר בלי להתאים את עצמה לקהל הצעיר,
כפי שקורה לא אחת בתיאטרון ובמופעי מחול
לילדים. נהרין מכבד את הקהל הצעיר, מציג
לו קטעים מעבודותיו "הרגילות" וחושף אותו
לאמנות טובה. בעיקר הוא סומך עליהם שיבינו
את מה שהם יכולים וייהנו ככל האפשר. אני
מהמרת שרובם יזכרו גם חלקים מהמופע
- למשל, משהו מ"אחד מי יודע" הוותיק
שחתם את התוכנית אחרי שכבר הועלה
כאן ובעולם מאות פעמים, וממשיך להלהיב
בשל המקוריות, החזרתיות שמעוררת ציפייה
והתלבושות השחורות/לבנות שמתקשרות כך
או אחרת למזמור הפופולרי בליל הסדר. גם
את הקטע מ"וירוס" הבלתי נשכח יהיו כנראה
מי שיזכרו: הרקדנים/יות בתלבושות פשוטות
וצבעוניות נעמדים בשורה ישרה בקדמת
הבמה וכל אחד בתורו פוצח בסולו קצרצר
שמסמל אותו - וחוזר למהלך הקבוצתי
האחיד; אחד ויחיד בשורה של דומים.
לסיכום: שעה משובחת. לבני 8 ומעלה.
יעל אפרתי
עגנון, לוי אשכול וגולדה מאיר על שטרות
כסף, וכן טבע דומם.
רוח שונה לגמרי מביאה לתערוכה יעל
ליברמן, מנהלת בתי ספר בתל אביב שהגיעה
לתחום היצירה האמנותית רק עם פרישתה
ב־2002. היא למדה ציור ואחרי שלוש שנים
החליטה לצאת לדרך משלה: "עצמאית, ללא
מסגרות, ולאפשר בכך יצירה עצמאית אישית
ופנימית המשמשת כפרץ של עונג וביטוי",
לדבריה. העבודות שהיא מציגה בתערוכה
מתמקדות בציורי טבע בהירים שבהם היא
מנציחה את הרגע באמצעות משחקי צבעים.
ד"ר שרה מלצר, בעלת תואר שלישי בחינוך,
מקיימת קשר אמיץ עם האמנות כבר שנים, בין
היתר בתפקידה כמפקחת מחוזית על הוראת
האמנות במשרד החינוך (עד 5991) וקודם לכן
בפעילות בתחום היצירה האמנותית בקהילה.
העבודות שלה משקפות את תהליכי היצירה
שלה, שאינם מסתמכים על מודל או סקיצה
מוקדמת, אלא מתגבשים מתוך נבכי הנפש
ובמשיכות נמרצות.
כאמור, גם מלצר ומשתתפים נוספים
בתערוכה מציגים את עבודותיהם במסגרות
ותערוכות שונות ובכל זאת, מסבירה האוצרת כהן
בונן, הם לא מתיימרים ואינם מגדירים את עצמם
כאמנים. לקראת בניית התערוכה היא נפגשה עם
כל אחד מהם, בחנה את האוספים שהציגו בפניה
ובחרה מתוכם את העבודות הטובות ביותר. "יש
כאן אוסף מעניין בעלת איכות טובה של יוצרים
שיש להם אמירה", היא קובעת.
עוד מציגים בתערוכה: ד"ר יוסי לוי, חיה
עמית, חנה שנהב, אתי הלמר, דוידה גלס ואהרון
ויינטרוב ז"ל.
יעל אפרתי
"שתי נערות חבוקות", עבודה
של דליה לימור מהתערוכה
המוצגת בבית המורה
בתל אביב.
משמאל: ליאורה אלמוג,
יו״ר הסתדרות המורים
תל אביב, ומבקרת בתערוכה
מול פסל של שרה לוטן קרבר
ההצגה "הלוויה חורפית"
מאת חנוך לוין, בביצוע
תיאטרון הנוער בבאר שבע
צילום: מעיין קאופמן
צילומים: ברני ארדוב
33
שיעור חופשי
>
נובמבר 4102