Page 9 - מגזין הטכניון | חורף 2010

9 ‰ËÏÂ˜Ù Ï˘ ‰¯ÂÙÈÒ
ג ר מ נ י ת ב ת נ ו ע ה מ ת מ ד ת
( האן-מיכאלי. ”שפה היא לא רק מיליםBrigitte ”שפה היא דבר חי,“ אומרת גב‘ בריגיטה )
ומושגים אלא תקשורת המורכבת מאינטונציה, תנועה, מימיקה והבעות פנים; וכך גם צריך
ללמוד אותה - כמערכת שכוללת שפת גוף ונימת דיבור. למילה לבדה
על הנייר אין חיים.“
זו התפיסה שמנחה את גב‘ האן-מיכאלי כמורה לגרמנית בטכניון.
השיעורים שלה נפתחים בתרגילי ריכוז והקשבה וממשיכים בשיחה,
דרמה ותנועה. ”כיסאות ושולחנות הם גדר - מכשול לקומוניקציה“,
היא אומרת, ולכן היא עובדת בלעדיהם, בחלל פתוח.
‡¯Â ‡Ï ø˙‡Ȃ˘
”השיטה שלי מכניסה את הסטודנט לסיטואציה שבה הוא צריך לדבר,
לתקשר. הוא אמנם לומד את התיאוריה, אבל אני לא ’מייבשת‘ אותו
עם דקדוק ותחביר אלא נותנת לו לתרגל תקשורת, קומוניקציה.
שגיאות? לא נורא, ככה לומדים. העיקר לתקשר, לתקשר, לתקשר.“
העבודה עם הזולת היא עיקרון מנחה בשיעורים הללו. ”אני דורשת
מהתלמידים להציג את עצמם, לדבר על עצמם ולהקשיב לאחרים
שעושים את זה. במקום להתמקד בתרגילים אקדמיים מנותקים אני מכניסה אותם
לסיטואציות הדורשות דיאלוג מילולי ולא מילולי.“
הבסיס לשיטתה של גב‘ האן-מיכאלי הוא הוראת שפה באמצעות אלמנטים של תיאטרון
- גישה שנולדה באנגליה בשנות הששים, הכתה Drama techniques in language learning
שורשים באירופה והפכה בעשור האחרון לאחת השיטות המובילות בלימודי שפה.
”כיום ברור שבישיבה סטאטית בשיעורים פרונטאליים הידע פשוט לא נקלט. אם רוצים
להפנים ידע, רצוי להפעיל את כל החושים: לראות, לחוש, להקשיב ולהגיב לא רק במילים.
רצוי ’להיכנס לתוך הטקסט‘, להפוך אותו לדבר חי. הסיכוי שסטודנט יוכל לתקשר ספונטנית
בשפה זרה גדל פי כמה כאשר הוא לומד את השפה באופן אקטיבי. כיום משתמשים גופים
ציבוריים רבים וחברות רבות בטכניקות כאלה של משחק ותיאטרון כדי לעודד חשיבה
יצירתית ועצמאית, ספונטניות, ביטחון עצמי, רוח צוות והתמודדות עם קונפליקטים.“
˙Ù˙Â˘Ó ‰„·Ú
גב‘ האן-מיכאלי, מרצה מצטיינת תמידית )כבר 31 שנה ברציפות(, מסבירה כי היא ”מתכננת
מראש את השיעורים, אבל תמיד מאפשרת ספונטניות, משאירה מקום ליצירתיות ולרעיונות
שהסטודנטים עצמם מעלים. נכון שאני מורה והם התלמידים, אבל העבודה משותפת, לא
רק העברה של ידע ממני אליהם.“
גב‘ האן-מיכאלי הגיעה לטכניון בשנת 1991, לאחר שלימדה בגרמניה, ביפן ובמכון גתה בתל
אביב. ביפן, היא מספרת, מתקשרים אנשים רבים בשפה זרה רק באמצעות כתב, משום
שמעולם לא למדו לתקשר בדיבור. גם פה לומדים אנשים רבים שפה זרה במשך שנים רבות,
ועדיין אין ביכולתם לנהל דיאלוגים פשוטים.
בכל סמסטר מלמדת גב‘ האן-מיכאלי כ-051 תלמידים בשלוש רמות. בתחילה כ-04
סטודנטים בקבוצה, ואחר כך כ-02. הסילבוס כולל טקסטים עיתונאיים, אקדמאיים
וספרותיים מגוונים וכן שירה, סרטים ומשחקים. בנוסף, מעלים התלמידים מחזות בשפה
הגרמנית )כמו ’נתן החכם‘ של לסינג, ’הפיזיקאים‘ של דירנמט ו‘חיי גליליי‘ של ברטולד
ברכט(. הסטודנטים משכתבים את הדיאלוגים בעצמם בהתאם לרמת השליטה שלהם
בשפה, ומציגים את האינטרפרטציה שלהם למחזה. ”אנחנו לא מתכווננים לקהל אלא עושים
זאת למען השימוש החי בשפה. כשאתה כותב בעצמך טקסט ואחר כך משחק אותו כחלק
מהצגה, אתה מפנים את חוקי השפה. ככה אתה נכנס לשפה - והשפה נכנסת אליך, מבלי
שתצטרך לשנן וללמוד בעל פה חומר יבש. מאוחר יותר, כשתידרש לתקשר באותה השפה,
יבואו המשפטים מאליהם. זה ממש מפתיע עד כמה יכולים הסטודנטים לתקשר לאחר פרק
זמן קצר של לימודים.“
” ש פ ה ה י א ד ב ר ח י “ . ה מ ח ז ה ב מ ה ל ך ש י ע ו ר
ב ר י ג י ט ה ה א ן - מ י כ א ל י