±∏
כל מי שניסה פעם לאכול בחושך יודע שאין זו
משימה פשוטה. קל וחומר - כשהמזון נמצא
בתנועה, ועל אחת כמה וכמה כאשר אנחנו עצמנו
נמצאים בתנועה.
סיטואציה כזו, העשויה להישמע מטורפת ודמיונית,
היא שגרת החיים של התנשמת. מרדף אחר מזון
המצוי בתנועה - עכבר, לדוגמה - הינו, מבחינת
התנשמת, משימה יומיומית; והתנשמת עומדת
באתגר בהצלחה רבה.
יכולותיה המרשימות של התנשמת בניווטיה
הליליים עומדות במרכז עבודת הדוקטורט של
יעל צחר, בהנחייתו של ד"ר יורם גוטפרוינד
מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט. התנשמת נבחרה
כמודל-מחקר הודות ליכולותיה המרשימות
באינטגרציה בין מידע קולי למידע ויזואלי, יכולות
המאפשרות לה ללכוד את טרפה בתנאים כה
מאתגרים.
˙È˘ÂÁ≠ÔÈ·‰†‰Èˆ¯‚Ëȇ‰
גם בחיים האנושיים מתקיימת אינטגרציה
בין-חושית כזו - לדוגמה, אוטובוס העובר על פנינו
נקלט בעינינו, באוזנינו ואולי גם בגוף עצמו
)תחושת הרעד, או ההדף(. המוח האנושי יודע
לבצע את האינטגרציה הבין-חושית תוך הימנעות
מפרשנויות מוטעות, כגון שיוכו של רעש האוטובוס
Á Â ˙ È Ù Â † ¯ ˜ Á Ó
‰ÏÈφËÂÂÈ
"הזדמנות שהחיים
העניקו לי." יעל צחר
ד"ר יורם גוטפרוינד, יליד ירושלים, הצטרף
לפקולטה לרפואה בשנת 4002, לאחר
פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד. "המחקר
- חקר
neuroethology
שלי נופל בתחום של
הבסיס הנוירולוגי )עצבי או פיסיולוגי( להתנהגות
של בעלי חיים," מסביר ד"ר גוטפרוינד. "אני מנסה
להבין כיצד מסודרת מערכת העצבים, שהיא
ללא ספק אחת המערכות המורכבות ביותר
בעולם."
"מחקר התנשמת" מבוצע באמצעות תא אקוסטי
מיוחד, שבו שוהה התנשמת בזמן הניסוי. בתוך
התא הזה נחשפת התנשמת לסדרה של גירויים
ויזואליים וקוליים, ומתורגלת בביצוע משימות
הקשורות במיקום. באמצעות אלקטרודות נרשמת
הפעילות המוחית המתרחשת בזמן ביצוע
המשימה.
"השאיפה שלי בשלב זה היא להבין כיצד המרחב
הוויזואלי-אקוסטי מיוצג במוח התנשמת. בשלב
הבא אני מתכוון לעבור מהתנשמת לאדם ולחקור
את האופן שבו אנחנו, בני האדם, קולטים
ומפרשים אותות." במחקרים הנוכחיים משתף
ד"ר גוטפרוינד פעולה עם פרופסור אהוד ריבלין
מהפקולטה למדעי המחשב, המתעניין ביישומים
אפשריים של מחקרים אלו בתחום הרובוטיקה.
¢ÌÏÂÚ·†˙·ίÂÓ‰Ó†˙ίÚÓ¢
"לעבור מהתנשמת לאדם." ד"ר יורם גוטפרוינד
לרוכב אופניים העובר לידו באותו זמן.
המידע החושי מגיע למוח כשהוא מפורק למרכיביו
הבסיסיים: המידע החזותי מפורק לפוטונים על
הרשתית; המידע הקולי מפורק לתדירויות השונות
המרכיבות אותו; וכן הלאה. המוח, המקבל את אותו
מידע מפורק, יודע "לשחזר" את הגירויים וליצור
תמונה מדויקת וקוהרנטית של הסביבה. אחרת,
למעשה, לא היינו יכולים לתפקד - בתקשורת,
בהליכה, בקריאה וכיו"ב.
היכולת האינטגרטיבית הזו, המשמשת אותנו כמעט
בכל פעילות, נראית לנו מובנת מאליה; אבל יעל
צחר, שאובחנה ככבדת שמיעה כבר בסביבות גיל
שלוש, יודעת היטב שמדובר במנגנון מורכב ביותר.
"אנשים ששומעים היטב אינם מבינים שכאשר
מחשיכים את הכיתה כדי להקרין שקפים, לדוגמה,
אין לאנשים כבדי שמיעה שום סיכוי להבין את
הנאמר. אפילו העובדה שלמרצה יש זקן ושפם
המכסים את פיו מקשה עלינו מאוד. כל אחד מכיר
את זה משיחות עם אנשים בסביבה רועשת, אבל
עבור אנשים כמוני, היכולת לקרוא שפתיים היא
קריטית מאוד."
"כבר במסגרת המאסטר שלי חקרתי את היכולת
המדהימה הזאת ליצור את השיחזור הזה במוח,
בעיקר בהקשר הוויזואלי," מסבירה יעל. "בהנחייתו
של פרופסור משה גור מהפקולטה להנדסה
ביו-רפואית בדקתי מה קורה במוח כאשר האדם
מביט בתמונות שאינן ברורות, תמונות שלוקח
זמן להבין מה אנחנו רואים בהן. גילינו את האזורים
במוח אשר משתתפים בתהליך זה של אינטגרציה
של מידע ויזואלי."
את התמונות ששימשו אותה במחקר, ונראות כמו
אוסף של כתמים חסרי משמעות, היא ציירה
בעצמה על פי צילומים. מדובר בכשישים תמונות
- מספר חסר תקדים במחקרים מסוג זה.
יעל צחר סיימה תואר ראשון בהנדסת מחשבים
בפקולטה למדעי המחשב ותואר שני - בהצטיינות
- בפקולטה להנדסה ביו-רפואית. בשנה שעברה
היא זכתה במלגה הראשונה ע"ש תומר דוידסקו.
תומר דוידסקו נפטר לפני כשלוש שנים, בגיל 52,
כתוצאה ממום מולד בכליותיו, ובני משפחתו
הקימו קרן מלגות שתסייע לסטודנטים הלומדים
בטכניון וסובלים ממגבלות גופניות.
"מגבלה גופנית כמו בעיית השמיעה שלי עשויה
להיתפס כגורם מעכב בעבודה, אבל אני תופסת
את המגבלה הזו כהזדמנות שהחיים העניקו לי,"
אומרת יעל. "לדוגמה, בבית הספר התיכון בקושי
יכולתי להבין את המורים בשיעורים הפרונטליים.
היה עלי להשלים את כל החומר בבית, וזה חיזק
בי את אחת היכולות החשובות בחיים האקדמיים
- היכולת ללמידה עצמית ולמחשבה עצמאית."
ԯ˜†È˜ÈÓ†∫ÌÈÓÂÏȈ
¢ÈÏ«˜‰†·Á¯Ó¢·†˙Ó˘˙‰†Ï˘†‰˙ËÈÏ˘
˙ËÏÁÂÓ†‰ÎÈ˘Á·†˜È„ӆËÂÂÈ†‰Ï†˙¯˘Ù‡Ó
49...,19,20,21,22,23,24,25,26,27,28 8,9,10,11,12,13,14,15,16,17,...1