Page 25 - מגזין הטכניון | אביב 2007
Basic HTML Version
Á Ë ˘ · † Ì È ¯ ‚ Â ·
≤µ
Ú„Óφ¯˘‚†∫˙ÂÓ‡
"במידה רבה ניתן לומר שאת הקריירה שלי אני
חבה לשיעמום הנורא שהפילו עלי שיעורי הכימיה
בבית הספר - ולשינאה שלי למבחנים." כך אומרת
בוגרת הטכניון פרופסור צפרא מרגולין-לרמן, כיום
פרופסור-מחקר וראש המכון לחינוך מדעי
ולתקשורת מדעית בקולומביה קולג', שיקגו.
לאחר שהשלימה תואר ראשון ושני בפקולטה
לכימיה בטכניון, דוקטורט במכון ויצמן
ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת קורנל, ושהתה גם
)ציריך(,
ETH
באוניברסיטאות נורת'-ווסטרן ו-
מצאה פרופסור לרמן את המקום שישמש, מ-7791
ואילך, אכסניה לרעיונותיה החדשניים:
קולומביה קולג'.
‰„ÈÏÓ†ÌÈÚ„Ó†≠†ÌÈ„ÏÈ
"חינוך מדעי אינו פריווילגיה. הוא זכות בסיסית,
משום שידע מדעי וטכנולוגי הוא מפתח לחיים
המודרניים. הבעיה היא שמורים בבית הספר
היסודי אינם מקבלים הכשרה נאותה בתחומי
המדעים והטכנולוגיה. לכן הם מפחדים מהתחומים
האלה, והפחד הזה מחלחל לתלמידים.
"אין שום הצדקה לפחד הזה מהמדע. ילדים הם
הרי מדענים-מלידה - יצורים סקרנים ופתוחים.
צריך רק לדעת לתת להם את הכלים להבין את
המדע ולבטא את ההבנה שלהם".
ואכן, הסטודנטים-לכימיה של פרופסור לרמן
רשאים לבטא את הידע שלהם בכל דרך שיבחרו.
"הגישה שלי מאפשרת להפגין את הידע בריקוד,
ציור, שירה וכל דרך אחרת. אחד התלמידים שלי
כתב שיר על תגובות כימיות במוח, דיכאון ונוגדי
דיכאון; סטודנטית למחול כתבה בלט המבוסס
על מבנה האטום."
מודל לחיקוי. פרופסור צפרא לרמן. מימין: המחשה תיאטרלית
של ניוטרון העומד לגרום לביקוע של גרעין אורניום, ומעליה
דגם ממוחשב הממחיש את אותו תהליך. שני הפרויקטים
בוצעו על ידי סטודנטים של פרופסור לרמן
˙ÂÙ˙¢†¨˙·¯˜˙‰†¨‰ÓÙ‰
"העובדה שהתלמיד מבטא את הידע במדיום שבו
הוא חש בנוח מאפשרת כמה הישגים: ראשית,
התלמיד משקיע שעות בהכנת הפרויקט, וכך הוא
מפנים את המידע לאורך זמן. שנית, חווית הלמידה
שלו מהנה וחיובית הרבה יותר - ומכך נגזר יחסו
העתידי למדע; ולבסוף - בתהליך ההערכה
משתתפת הכיתה כולה, ולא רק המורה.
פרופסור לרמן מדגישה כי האספקט האמנותי
אינו בא על חשבון ההעמקה המדעית, אלא רק
מחזק אותה בדרכים ה"מדברות" לתלמיד הרבה
יותר מאשר המדע היבש. "האמנויות השונות הן
ערוצים נפלאים להרחיב את ההבנה המדעית
שלנו בכלל, ואת ההשכלה הכימית שלנו בפרט.
הקשר היוֹני, לדוגמה, אינו מעניין אנשים רבים;
אבל אם נציג אותו כסיפור אהבה בין נתרן לכלור,
כאילו היה סיפורם של רומיאו ויוליה, הוא יעורר
עניין רב הרבה יותר."
הגישה החדשנית הזו, שאותה פיתחה פרופסור
לרמן במשך כ-52 שנה, הפכה למודל לחיקוי,
בעיקר בארה"ב, וזיכתה אותה בפרסים רבים,
ביניהם פרס הנשיא )בתקופת קלינטון(, קרן המדע
האמריקנית, קרן ג'ויס, ופרס רונלד ניהולם )האגודה
המלכותית לכימיה באנגליה(. כיום מסתובבת
פרופסור לרמן ברחבי העולם ומנחילה את הגישה
הזאת למורים, וכן עובדת בעצמה עם ילדים,
ביניהם ילדים חסרי בית. רשתות הטלוויזיה
המובילות בארה"ב שידרו כתבות על פעילויותיה
של פרופסור לרמן, כמו גם ריקוד של הסטודנטים
שלה, המסביר את היווצרות החור באוזון.
Ì„‡†˙ÂÈÂÎÊ
אבל הזכות לידע מדעי אינה הזכות היחידה
שמעניינת את פרופסור לרמן, הפעילה בחזית רחבה
של מאבקים לזכויות אדם. בשנות השמונים הרבתה
לנסוע לברית המועצות ופעלה רבות לטובת אסירי
ציון, ביניהם אנדרי סחרוב.
פרופסור לרמן ביקרה גם פעמים רבות בסין, ופעלה
לטובת מדענים סיניים שנאסרו. כבר עשרים שנה
היא עומדת בראש הוועדה לחירות מדעית וזכויות
אדם של האגודה הכימית האמריקאית. מאבקיה
זיכו אותה בשורה של פרסים מטעם ארגוני זכויות
אדם.
ÌÂÏ˘Ï†‰ÓÁÏÓ‰
למרות שנותיה הרבות בארה"ב, לישראל שמור מקום
חם בלבה של פרופסור לרמן. בכינוסים היא תמיד
לובשת בגדים מתוצרת ישראל, עם סיכת דגל ישראל.
בשנת 1002 היא החליטה שכישראלית עליה להילחם
גם על שלום ה"בית" - המזרח התיכון. "הבנתי
שפיתוחו של המזרח התיכון הוא אינטרס גלובלי,
כי כל העולם ייחרב אם לא נביא לשינוי כאן; והמפתח
לשינוי הוא החינוך המדעי." על בסיס הבנה היא
גיבשה וקידמה תוכנית לערוך כינוס מדעי ברמה
גבוהה, שבה ישתתפו מדענים בעלי שם מכל מדינות
המזרח התיכון.
הכינוס הראשון התקיים במלטה בשנת 3002,
בהשתתפות שישה חתני פרס נובל. הכינוס השני
התקיים ב-5002 )שוב במלטה(, הפעם בהשתתפות
כמה נציגים מן הטכניון - חתן פרס נובל פרופסור
אהרן צ'חנובר, פרופסור אורי סיון וד"ר יעל דובובסקי.
בשני הכינוסים השתתף נשיא הטכניון פרופסור
יצחק אפלויג. "הטבע לא מכיר בגבולות, וזיהום
האוויר אינו נעצר בשום גבול מדיני. הבנתי שאם
נצליח להביא להידברות מדעית, זו תהיה תחילתה
של הידברות רחבה יותר."
