63 / 94
עט
השדה
63
) – כומר פרסבטריאני
chaplain
מנחה הקבוצה, המורה, הוא יונג-קי יון, מלווה רוחני – צ’פלן (
ממוצא קוריאני, ולעתים מלווה אותנו גם המנחה הוותיקה מגס רוס. בקבוצה אני האישה
52
בן
היחידה, אשת מקצוע, זה מרחוק באה. חבריי לקבוצה – שני פרחי כהונה קתולים, תלמיד
אחד לרבנות קונסרבטיבית ורב קונסרבטיבי אחד – משתתפים בקורס לצורך לימודיהם או
התפתחותם המקצועית. היום חובה על כל איש דת לעבור יחידת לימוד אחת לפחות של
במהלך לימודיו או כהשתלמות, כדי לסיים את לימודיו. מי שרוצה להיות מוכשר כמלווה
CPE
רוחני ממש חייב לסיים ארבע יחידות לימוד. עד לאחרונה היה המסלול מיועד לאנשי דת
בלבד. כיום נפתח התחום בתנאים מסוימים גם לאנשים מרקעים רוחניים שאינם אנשי דת
במהותם או בהכשרתם. גישה זו היא גם הגישה בארץ כיום, בהכשרות דומות לליווי רוחני
בישראל.
במסגרת הרשת לארגונים לליווי רוחני
בקבוצה שבה השתתפתי באותו קיץ, למרות ההבדלים ברקע, בגילאים, בדת, במסורות
ובניסיון, אנו הופכים לקבוצה אינטימית, בוכה וצוחקת, עם חוויות, קשיים ואתגרים משותפים.
על התפילה
מהר מתברר כי הרוחניות בקבוצה מסוימת זו קשורה מאוד לאלוהים. יש לציין כי במהלך
הקיץ פגשנו, בימי עיון משותפים, קבוצות רבות אחרות הלומדות באותו ארגון, וראינו שלא
בכל הקבוצות הייתה האלוהות נוכחת כל כך. מצדי – אני שמחה, כך מתאים לי עכשיו.
במתכוון בחרתי להשתתף בקבוצה רב-דתית ולא רק יהודית, ואני מתרגשת ללמוד כמה
שיותר מהחברים האחרים. אצל שני פרחי הכהונה הקתולים, נושא האמונה והשליחות מאוד
חזק, וזה מרגש ומרתק אותי. בהמשך אני גם רואה כי כל עניין התפילה האישית – להתפלל
עם עוד מישהו למענו – הוא חלק בלתי נפרד מההוויה של הנוצרים שבקבוצה, והוא הופך
להיות מרכזי ומשמעותי עבורי הן בליווי החולים והן בהתפתחותי האישית והמקצועית. בשובי
לארץ אני מחברת זאת עם האנשים שאני מלווה ורואה כי טוב. בקבוצות הלמידה אני משלבת
מה שלמדתי שם עם לאה גולדברג ואהוד מנור, לימוד מהמשנה והתלמוד והלכות תפילה
לרמב”ם גם יחד, ומגלה מכנים משותפים.
בה מעבודה סוציאלית לליווי רוחני? ניסוי ותהייה
ָ
הס
בתחילת אותו הקיץ אנו יכולים לציין העדפות לשיבוץ במחלקות בית החולים. לבקשתי אני
: מחלקת נשים, מחלקת יולדות ופגייה. כך יוצא כי כמה פעמים במהלך
6
מקבלת את קומה
הקיץ אני מלווה נשים בשמירת היריון, שיולדות אחר כך פג, ואז מלווה אותן ואת בני זוגן
ההיריון.
ותינוקיהן בפגייה. פעמים אחרות הסיפור נגמר אחרת, ואני מלווה אותן לצערי באובדן
יום-יום מתקיימים הביקורים השוטפים בחדרים ואני מתחילה לאט-לאט להבין את מהות
העבודה על בשרי. בהתחלה, מבחינתי אני בהסבה מקצועית מעבודה סוציאלית לליווי רוחני.
בהמשך, אני מבינה שהסיפור לא פשוט כל כך.
כשמגיעים למחלקה, דבר ראשון מתייצבים אצל האחות הראשית, מבררים אם יש משהו
מיוחד. אחר כך מתחילים בחדר האחרון, ולאט-לאט, מיטה אחר מיטה, חדר אחר חדר:
“שלום, אחר הצהריים טוב לך, שמי נאוה, אני הצ’פלן במחלקה, מה שלומך היום?” ולפי