64 / 94
עט
השדה
64
נו בלילה,
ְ
התגובה והנושא, מתקדמים. להקשיב, לשמוע את סיפור המחלה, או איך יש
לנוכחות, להחזיק יד, לשאול לתפילתם, להציע להם תפילה וברכה. תחילה אופן התפילה
) באחת משיחות הטלפון לארץ,
13
היה לי זר ומוזר. כשסיפרתי על כך לבתי (שהייתה אז כבת
אף שמעתי זאת ממנה מאוד חזק: “מה? למה הם רוצים שתתפללי בשבילם? אם הם רוצים,
שיתפללו בעצמם...” אולם הלמידה בקבוצה כוללת יצירת תפילה אישית למען החולה כחלק
מהתהליך, ואצל הקתולים זה זרם כמו מים: הם מיומנים ביצירת תפילות שהן גם אישיות וגם
נשגבות בעת ובעונה אחת. ואני – בלב פתוח באתי, ואני מנסה. להפתעתי אני נוכחת לדעת כי
רבים מהאנשים כאילו רק מחכים שאשאל אותם אם הם רוצים להתפלל ומיד מושיטים לי יד,
עוצמים את עיניהם ומתמסרים.
כך אצל רבים מהחולים, בעיקר הנוצרים שביניהם. אצל היהודים לפעמים היה אחרת:
רוצים יותר לדבר, נענים להזכרת סיפור או פסוק שמזכיר להם משהו, שמחים לשמוע שיר/
פסוק בעברית, ומתאימה להם יותר השפה ששואלת: במה אפשר לברך אותך? במה את/ה
מברך/ת את עצמך?
גיליתי שככל שנענים יותר, פתוחים יותר לאפשרויות, באים בלב פתוח ושמים לב – רוב
האנשים שמחים להזדמנות לחשוב למה הם מייחלים, מתפללים, מה הם מבקשים, וכי הדבר
נותן כיוון חדש וחשוב לשיחה. לפעמים מביא לדמעות ולהתרגשות רבה, לכאב, ולעתים
להקלה. לפעמים הם מתחילים ואני שואלת אם אפשר להוסיף, ולפעמים להפך, הכול לפי
והאדם.
העניין
וכך מתפתח בשבילי התהליך, ואפשר לומר אף הטכניקה, של פתיחת אפשרות התפילה
בהתאמה כמה שיותר מדויקת לאופי של האדם שאיתו אני נמצאת ולתרבותו.
ארבעה סיפורים
ראשון
סיפור
גילוי התפילה סחף אותי בעוצמתו, ואהבתי מאוד להשתמש בה בביקורים. אך לשמחתי
נזכרתי גם כאן כי לכל דבר טוב יש גם גבול. זכור לי ביקור אחד, במשפחה שנולדו לה תאומים
פגים, שאחד מהם היה חזק ושורד והאחר היה בטיפול נמרץ. אני נכנסת לביקור, בני הזוג,
הסבא והסבתא יושבים בחדר, ואחרי כמה דקות אני מציעה להם להתפלל. הם נענים לי,
נותנים ידיים זה לזה ומקשיבים לתפילתי למען בריאות התינוק והתפתחותו. למרות היענותם,
אני מרגישה כי משהו לא נכון, לא מדויק, ובהסתכלי על בני המשפחה אני חושבת כי הם
נראים די מופתעים. בפעם הבאה כשמגיע תורי להצגה בקבוצה, אני מביאה את התמלול הזה
לא עבד נכון. אני זוכרת היטב מה אמרה לי המנחה:
|
ללמידה , ומשפת בתחושתי כי משהו
“נאוה, את עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית בהכשרתך, נכון? ועבדת עם הורים רבים
בעבר. מדוע לא השתמשת גם בכלים המקצועיים שלך? גם בתוך לימודי הליווי הרוחני אנו
לומדים להתחבר, לשאול, להקשיב. למשל, האם את יודעת מה משקלו של התינוק החלש?
מה מצבו? מה המצב הרגשי של בני המשפחה? חיוני לאסוף יותר מידע ולהתחבר לאנשים
לפני שמציעים תפילה...”