58 / 66
עט השדה
2012
פברואר
58
פינת קריאה
מבט אישי
"צופן הישראליות: עשרת הדיברות של שנות האלפיים" מאת גד יאיר
ד"ר ענת פסטה-שוברט, מנהלת מרכז ידע אשלים
ההחלטה לכתוב פינה קבועה, הממליצה על ספר, הייתה חלק מרכזי ב"מתיחת הפנים" שעובר כתב העת של
אשלים – "עט השדה." הרעיון של הפינה הקבועה הוא לאפשר לקוראים לשתף אותנו בספר טוב, מעניין ורלוונטי
למרחב העשייה של אשלים. לא אחת, מזדמן לנו לקרוא ספר עיון, רומן וכדומה שנראה "רחוק" מעולם העשייה
החברתי, אך בהצצה שנייה או בקריאה מעמיקה יותר נמתח קו, המחבר בטבעיות בינו לבין העשייה עבור ילדים
ובני נוער במצבי סיכון ובני משפחותיהם. אנו מזמינים אתכם לקחת חלק בעיצובה של פינה זו, ולהמליץ לנו על
ספרי עיון וקריאה רלוונטיים. הכתיבה עצמה איננה מחויבת בקודים אקדמיים, אך רצוי שהיא תהיה מזמינה, עבור
.)209-211 '
כל הציבור ויחד איתו, כפי שמסביר זאת בפתיחות רבה פרופסור גד יאיר בספרו (עמ
הבחירה בספר הראשון לא הייתה כל כך ברורה. למען הגילוי הנאות, את הספר בחרתי אחרי שעמיתה יקרה
הפנתה אותי אליו. קראתי והחלטתי לכתוב עליו. אני ממליצה לקרוא את הספר. זהו ספר מצחיק, מעניין וכתוב
כך, שגם מי שאינו בקיא ברזי הסוציולוגיה הישראלית, יכול ליהנות מקריאתו וללמוד ממנו. קחו מה שמתאים
לכם, את השאר תניחו לקוראים ישראלים אחרים.
"צופן הישראליות: עשרת הדיברות של שנות האלפיים" הוא פנינה, המאפשרת הצצה נדירה לנבכי הקודים
התרבותיים, שכל כך מייחדים אותנו מעמים אחרים. הספר חושף את החוויה הפרדוקסלית של הישראליות:
חרדה קיומית אל מול חוצפה דווקאית; זכות ובעלות אל מול תרומה; אל תצא פראייר אל מול אנטי-היררכיה
ושוויון; משמעות הדיבור והקיום אל מול היצירתיות וחוסר הרצינות; קולקטיביזם אל מול "שונאים סיפור אהבה."
נדמה כי אנחנו, הישראלים, מתרוצצים על הרצף שבין הקטבים השונים של הזהות שלנו. מעין מורטוריום, כפי
שהציע הפסיכואנליטיקן, אריק אריקסון. אנחנו עוד לא ממש יודעים מי אנחנו, ולכן מרחב התמרון שלנו בין
גלותיות לצבריות, בין נתינה לקבלה, בין ימין לשמאל, בין טראומה לפוסט-טראומה, בין אנחנו והם, בין יהדות
לציונות, כפי שמציע יאיר, מאפשר לנו זמן נוסף לתהיות ולשאלות באשר לקושיה – מי אנחנו בעצם ומי אנחנו
רוצים להיות כשנהיה גדולים? הספר מתמודד עם השאלות הללו, לא בטוח שהוא עונה עליהן, וזו סיבה נוספת
בגללה נהניתי לקרוא אותו. יותר שאלות ופחות תשובות. נכון, הספר מציע אינספור אמירות, אבל כקוראת אני
יכולה לבחור בין לבין, או או, גם וגם.
פרופסור גד יאיר, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מתמודד עם הסוגיות
הללו, כשהוא נשען על עושר של עדויות שנאספו בשאלונים, בתצפיות ובראיונות עומק, ותוך שהוא מתבל את
דבריו באוסף של חוויות מההוויה היומיומית, הכול כך ישראלית. מהר מאוד מצאתי את עצמי נעה בין דפי הספר –
לחוויות היומיומיות שלי כישראלית.
את הספר קניתי יום אחרי ההודעה הדרמטית על שחרורו של גלעד שליט. כל מה שקרה לפני השחרור, במהלך
השחרור ולאחריו כל כך ישראלי - אין לו אח ורע בעולם. אף שהתכוונתי לקרוא אותו ערב נסיעתי לכנס בארה"ב
בתחילת נובמבר, מצאתי את עצמי קוראת אותו בעודי ממתינה בבית חולים, בשעה שאימי עוברת ניתוח. תכני
הספר ודרך הכתיבה הקלו עלי מאוד להתחיל ולסיים אותו במהלך ההמתנה. אני, הספר והטלוויזיה הרועשת