14 / 64
14
2010
ינואר
עט השדה
פרופ' תמי רונן רוזנבאום
אנשים בעלי רווחה
נפשית סובייקטיבית
חיובית מגיבים על
אירועים שליליים
במהירות רבה יותר, ולכן
גם מתמודדים עִמם
טוב יותר, ואילו בעלי
הרווחה הנפשית הנמוכה
מתקשים יותר להתמודד
עם מצבי חיים לוחצים
הדגש על האפקט הרגשי מתייחס לרגשות
השליליים, כגון עצב, פחד, דאגה, כעס, תיעוב, גועל,
אשמה, פחד ועצבנות, ובעוצמתו הנמוכה מאופיין
,)
Bradburn
, 1969;
Bender
, 1997(
בעצב ותשישות
ואילו האפקט החיובי הגבוה כולל רגשות כגון
שמחה, אושר, סיפוק, צמיחה ועונג. הוא מאופיין
באנרגיה רבה, ריכוז מלא ועיסוקים מהנים, בעוד
שבעוצמה נמוכה הוא יתבטא ברגיעה ושלווה
). תחושת הרווחה מוגדרת תחושה
Keyes
, 2006(
שבה מידת ההנאה והסיפוק עולה על מידת הצער
Bradburn
, 1969;(
והחוויות השליליות של האדם
Bradburn
). על פי (
Shmotkin & Lomranz
, 1998
), רווחה נפשית סובייקטיבית גבוהה באה לידי
1969
ביטוי ברמה גבוהה של אפקט חיובי וברמה נמוכה
של אפקט שלילי.
לתחושת הרווחה הנפשית של אדם השפעה על
דרכי התמודדותו עם מצוקה ומצבי חיים דוחקים.
מחקרים מראים כי רמות גבוהות של רווחה
נפשית חיובית הן גורם מסייע בהתמודדויות,
שכן רווחה נפשית גבוהה מניעה את מיומנויותיו
החברתיות של הפרט, את סקרנותו ואת חיוניותו,
מקדמת אותו בקבלת החלטות ואף מעוררת את
חשיבתו היצירתית. כך אנשים בעלי רווחה נפשית
סובייקטיבית חיובית מגיבים על אירועים שליליים
במהירות רבה יותר, ולכן גם מתמודדים עִמם
טוב יותר, ואילו בעלי הרווחה הנפשית הנמוכה
מתקשים יותר להתמודד עם מצבי חיים
Diener &Diener
,1996;
Keyes
לוחצים(,
). לכן אין ספק שילדים אשר יפגינו
2006
רמה גבוהה של רווחה נפשית יתמודדו
טוב יותר עם נסיבות חייהם, ומכאן
נובעת החשיבות בהעלאת הרווחה
הנפשית של הילדים.
בניסיון לבחון מהם הגורמים
התורמים להשגת רווחה נפשית
גבוהה בקרב ילדים, הצלחנו בשנים
האחרונות להתמקד בכמה משאבים
המגדילים את הסבירות שהילד יתמודד
טוב יותר עם מצבי קושי, לחץ ומצוקה.
משאבים התורמים להעלאת
הרווחה הנפשית בקרב ילדים
ומתבגרים
כאמור, הצלחנו למפות שני סוגי משאבים
העוזרים להגביר את הרווחה הנפשית בקרב ילדים
ומתבגרים: משאב אישיותי של שליטה עצמית
ומשאב סביבתי של תמיכה חברתית.
היא רפרטואר של התנהגויות
שליטה עצמית
)
Rosenbaum
, 1990(
מכוונות למטרה. רוזנבאום
מדגיש את היות השליטה העצמית רפרטואר נרכש
של מיומנויות קוגניטיביות ורגשיות המאפשרות
לאדם לפעול להשגת מטרה ולהתגבר על קשיים
) פיתח מודל
1998(
בדרך להשגתה. רוזנבאום
המסביר את תהליך ההתפתחות של הרפרטואר
האישיותי. רפרטואר זה מורכב ממיומנויות
קוגניטיביות נרכשות המסייעות לאדם להשיג
שליטה רבה יותר בהתנהגותו בעת התמודדות
עם בעיות. רפרטואר זה נרכש במהלך החיים,
הן באמצעות תהליכי התניה והן באמצעות חיקוי
ולמידה מכוונת. רוזנבאום מדגיש שכדי שתתרחש
התנהגות של שליטה עצמית, על האדם לעסוק
בתהליכי ויסות של קוגניציות, הכוללים שלושה
שלבים עיקריים: השלב הראשון הוא שלב הזיהוי -
הפרט מזהה את התרחשותה של הפרעה כלשהי
להתנהגותו השגרתית, תכניותיו או ציפיותיו.
הפרעה זו מעוררת אצלו תגובה חווייתית, רגשית
או קוגניטיבית, שהיא אוטומטית במהותה. השלב
השני הוא שלב ההערכה - האדם מעריך באופן
קוגניטיבי את משמעות ההפרעה לתחושת
שלו. בהערכה הראשונית האדם
well being
ה-
בודק אם יש בהפרעה סיכון בעבורו. אם הוא
מסיק כי אין סיכון, הוא יתעלם מההפרעה ולא
יפעיל מיומנות של שליטה עצמית. אם האדם
סבור כי יש בהפרעה סיכון, הוא עובר להערכה
שניונית, הערכה שבה הוא בודק עד כמה ניתן
למזער הפרעה זו או להעלימה כליל, ובעקבות
)2003(
זאת מחליט על דרך הפעולה. רוזנבאום
מתייחס לתהליך הוויסות העצמי כאל משחק שבו
האדם בוחר את אסטרטגיית הפעולה ואת מערכת
התגובות המתאימות לו.
מיומנויות של שליטה עצמית כוללות את היכולת
לשנות מחשבות אוטומטיות ולהחליפן במחשבות
מתווכות רצויות יותר, יכולת להשתמש בדיבור
עצמי ובהוראות עצמיות, לעמוד במצבי לחץ וקושי,
לדחות פיתוי, להסיח את הדעת מכאב ולהשתמש
במודלים שיטתיים לצורך פתרון בעיות, מודלים
Ronen
המבוססים על תצפית, הערכה וחיזוק (,
.)1997, 2003
בעיות רבות של ילדים, כגון אלימות, תוקפנות
והיפראקטיביות, מאופיינות בהיעדר שליטה
עצמית. ילדים הסובלים מבעיות מסוג זה כושלים
במציאת חלופות להתנהגות. לרוב הם ממוקדים
בהשגת תוצאות הרצויות להם ואינם רואים את
Ronen
הקשר שבין התנהגותם לתוצאותיה (,
.)1997, 2003
הספרות מחברת בין תוקפנות כהתנהגות אנטי
Hartup
חברתית לבין היעדר שליטה עצמית (,
). מחקרים קשרו בין בעיות התנהגות בקרב
2005
Ronen &
ילדים לבין שליטה עצמית נמוכה (-
). נמצא שילדים בעלי
Rosenbaum
,
in press