פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 82

נראה כי מלאכת העיבוד של שריג הסתכמה
בתרגום לעברית חדשה: "אצטגניני" לעומת
"שרים", עריכת הטקסט כדיאלוג ובו תור דיבור,
ם המשתתפים: "פוטיפר" במקום "עבדּ שיו
שלקחו רבו", והפשטת המושג החז"לי "גינוני
מלכות" ל"מתאים הוא להיות מלך".
אליצור בעיבודה ערכה אף היא את הטקסט
כדיאלוג, תרגמה גם כן מילים חז"ליות דוגמת
"אצטגניני" אך למילה המקראית "חרטומים",
ובעיקר הרחיבה את תיאור המעשה והעשירה
אותו עד כדי שהקורא יכול לדמיין את האירוע
כבהצגה. אצל אליצור לא רק "אמרו אצטגניני
פרעה" )מהמדרש( או "אמרו לו שריו" )כבעיבודה
של שריג(, אלא נמצא כי "קרב אחד מן החרטו –
מים אל כסא פרעה ואמר...". בדרך עיבוד זו
קיימת גם ה'תפאורה' לסיפור. לא בלבד שהיא
מקרבת את החרטומים אל המלך באמצעות התי –
אור בו רק אחד ניגש, ללא שימוש בגוף רבים,
ויוצרת הזדהות של הילד עם היחיד המבצע אקט
של קרבה אל המלך, אלא שגם בדבריו היא
מוסיפה פנייה ישירה "אדוני המלך", על מנת
להדגיש את השיח והקרבה אל הקורא הצעיר.
גם בהמשך מיטיבה אליצור לגשר על הפערים:
"איש זה עבד הוא. בעשרים כסף קנה אותו אדו –
ניו מיד סוחרים ישמעאלים. כתוב בחוקי מצרים,
כי לא יוכל עבד להיות שר בה. לא תוכל לתת
גדולה וכבוד למי שהוא עבד".
נראה כי עיבודה אינו מחויב למקור. ברצותה
היא מוסיפה ומשנה, ובלבד להביא לילד עלילה
סדורה, שלמה ומובנת, כדי שיוכל להזדהות עם
המסופר ולהבינו )חובב, 5002(.
דרכם של חז"ל לצמצם מאוד במילים, וכך נוצ –
רים פערים ספרותיים הניתנים למילוי בדרכים
שונות על-ידי הקורא. עיבוד סיפורים אלה ליל –
דים נענה למילוי הפערים. מכיוון שהעיבוד
מיועד לקורא הצעיר, וכיוון שברוב המקרים
הקורא אינו מכיר אותו, נדרשת השלמה לפרטים,
כפי שראינו בעיבודה של אליצור. פעמים מעטות
מצליחה שריג להשלים פער זה, דוגמת המדרש
)שבת ו'(, אותו היא מרחיבה ומפשטת בעיבודה
"ירושלים של זהב". אודות המשפט הקצר מן
המדרש: "מעשה בר' עקיבא שעשה לאשתו עיר
של זהב". שריג מתארת הן מהו אותו המעשה
"כשעלה ר' עקיבא לגדולה", הן מה עשה לאשתו
"שהבטיח לה לפני שנים כשהיו לנים במתבן",
והן על אותה עיר של זהב אשר "קנה לאשתו
תכשיט בדמות ירושלים של זהב".
את דבר מעשיה של אשת ר' עקיבא היא מרחי –
בה ואינה מסתפקת בכך ש"היא הייתה מוכרת את
שיער ראשה על מנת שהוא ילמד תורה", אלא
מפרטת ומפשטת את ההליך כולו "שהייתה גוזזת
ומוכרת את שיער צמותיה ונותנת לו את הכסף
שקיבלה, והוא עוסק בתורה...".
ניתן לראות כי שריג קוראת לאשת ר' עקיבא
בשמה "רחל" כפי שמקובל לטעון במסורת ישר –
אל, אך שם זה אינו מוזכר במדרש כלל. גם על
שמו של ר' עקיבא היא חוזרת ולא מסתפקת בכי –
נויי גוף כפי שמופיעים אצל חז"ל "שהיא עשתה
למענו, שהיא...על מנת שהוא..." )מתורגם
מהתלמוד הירושלמי שבת פ"ו ה"א(. כמובן
שפרט זה מקל על הקורא הצעיר להבין ולהזדהות
עם הדמויות, תוך הסתכלות על כלל סיפור המע –
שה. אולם גם עם תוספות והשלמות אלה, שריג
אינה מצליחה להביא את המדרש כסיפור עלילתי,
כזה הניתן להמחשה.
82
‰È˙ÂËÓ˘‰ ˙‡ ÒÁÈÈÏ Ô˙È
̉· ¨‰ÈÈÁ ˙Âگ‡ÓÏ
‰„ÂÚ· ‰È·‡Ó ‰Ó˙ÈÈ˙‰
‰· ˙‡ ‰Ï΢ ‰˘ ‰„ÏÈ
ÌȯÂÙÈΉ ÌÂÈ ˙ÓÁÏÓ·