ומנהגים, נורמות וערכי חיים )אלכסנדר, 3991;
נוי, 3991(.
הסיפורים נודדים מתרבות אחת לרעותה, תוך
הסתגלות לסביבה החדשה מחד, ושמירה על
עקבות דמיון מאידך, כך שניתן לזהות גרעין
משותף בכל הנוסחים )נוי, 2891: שנהר, 2891(.
במאמר זה אציג את הסתגלות הסיפור "בת
האיכר החכמה" למרחב העירקי-ישראלי, כפי
שסופר ע"י הלה )ראו נספח(. תחילה אציג את
השפה והסגנון, ובהמשך את המסרים החינוכיים,
הגלויים והסמויים שבו. על מנת לחדד את הסוג
–
לים הסגנוניים של דרך הסיפור של הלה, אשווה
אותו לנוסח הגרמני, אותו סיפרו האחים גרים,
בתרגומו של שמעון לוי )ספריית הפועלים,
6891(. בהמשך אתייחס אל המסרים העולים מן
הנוסחה. כיום אני יכולה להבין גם עד כמה מרכ
–
זיים המסרים המדוברים מנקודת
מבטה של הלה.
Ô‚҉ ‰Ù˘‰
הלה עלתה לארץ מעירק
בשנת 1591. על אף השנים
שחלפו מאז עלתה לארץ, עברית
נותרה שפתה השנייה. שפה
שנייה מוגדרת כשפה שאינה שפת אם של הדובר,
אך מדוברת בסביבתו )דובינר, 2102(. לרוב, הלה
מתקשרת בשפה הערבית. גם העובדה שאינה
קוראת או כותבת, השפיעה על השפה והסגנון,
שכן, חשיפתה למשלבי השפה השונים נותרה
מצומצמת. שפתה לוקה לעיתים בכשלים תחבי
–
ריים, או מתובלת במשפטים מהשפה הערבית-
ל
ְ
ן א
ָ
מ
ְ
ס
ַ
יהודית תוך תרגום מיידי לעברית: "א
ן' יענו, הכי שמן בעולם - האדמה ויותר יפה
ְ
ימ
ִ
ס
ה האי
ָ
ל
ָ
ל ח
ְ
ה א
ָ
ל
ְ
ח
ַ
בעולם - האשה. את מבינה, א
–
שה". דבר זה מתקיים, כמובן, בזכות הסיטואציה
של היגוד פנים אל מול פנים.
כאשר הנערה הצליחה למלא אחר התנאים
הסותרים שנדרשו ממנה, הלה משתמשת בביטוי
–
ים: "עברה את המבחן", וכן: "ראה אותה אמר לה:
"וואוו! כל הכבוד!"". מעבר למשלב היומיומי,
ביטויים אלה מבטאים את הסתגלות הסיפור
לשפה העברית בת זמננו.
מלבד הרהיטות, גם העושר הלשוני שונה מזה
הקיים בסיפורם של האחים גרים, ולהדגמה:
לאחר שהשופט התרשם מהנערה והיא הסכימה
לתנאיו, הלה מסכמת ומציגה במילה אחת את
קורות הנערה: "טוב. התחתנה.". לעומת זאת,
בסיפור הגרמני, אשר עובד ושוכתב על ידי
האחים גרים, תיאור זה מפותח יותר: ")המלך(
לקח אותה לאישה, והעניק לה כל טוב הממלכה".
עושר לשוני שקיים בסיפור הכתוב, יוצר דחיסות
לקסיקלית גבוהה. בדחיסות לקסיקלית גבוהה
קיים ריבוי של מילות תוכן )שמות עצם ופעלים(
לעומת מילות תפקוד )פריטים דקדוקיים כגון:
מילות יחס ומילות קניין( )האלידיי, 9891(.
הדחיסות הלקסיקלית הגבוהה בשפה הכתובה
נועדה להשלים את חסרונם של אמצעים פרה-
לשוניים, כגון: הדגשים, מימיקה ואפיון קולי של
הדמויות, הקיימים בשפה הדבורה, אך נעדרים
בשפה הכתובה. במקרה של הסיפור הגרמני, עיבוד
ושכתוב הסיפור עלו בקנה אחד עם מטרה נוספת:
האדרת הזהות הגרמנית כזהות נעלה ומשובחת,
הבאה לידי ביטוי בלשון גבוהה יותר ומלוטשת
)וסרמן, 9891(. מבחינה זו ניתן לזהות את הלשון
המהוקצעת כסיגול הסיפור למרחב הגרמני ולתר
–
בות אותה הגרמנים ניסו לנכס לעצמם.
הבדלים נוספים בסגנון, קיימים באמצעות סוג
המשפטים. במרבית המשפטים בהם הלה משתמ
–
שת, שולט הסגנון הריגושי. בדיבורה, היא מארי
–
כה מילים וצלילים על מנת לבטא בעיקר את
מסכנותם של בני דלת העם, ומכוונת את הקהל
לרגשות של חמלה:
˙‡ÁÒ ˘È ˙ÈÓÓÚ ‰¯ÈˆÈ ÏÎÏ
Ìχ ¨ÂÊÓ ÂÊ ˙¢‰ ˙·¯
˙‡¯Ï Ô˙È ¨˙È˙‡Â¢‰ ‰˜È„··
‰¯ÈˆÈ ‰˙‡· ¯·Â„Ó ÈÎ
115
