פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 114

‰Ó‡ Ï˘ ¯ÂÙÈÒ‰ ͯ„ ˙‡ ÌÈÈÈÙ‡Ó‰ ÌÈÈÂ‚Ò ÌÈÏ‚ÂÒ
˙·˙ÂΉ Ï˘
¢‰ÓÎÁ‰ ¯Îȇ‰ ˙·¢ Ï˘ ‰¯˜Ó‰
˙Ș¯ÈÚ ‰ÁÒÂ· ±±¥
‰ Ò Ó
ז ה ב ה ב ר ג ר
אז ומתמיד סיפרה לנו אמי, הלה
(Hella) צורף, סיפורי עם מעירק, ארץ הולדתה.
את הסיפורים שמעה מפי הוריה, סבה וסבתה,
ביושבם על גג הבית בלילות החמים של בגדד.
כיום הלה מספרת סיפורים אלה בעיקר לניניה,
ולעיתים למכריה, במפגשים חברתיים עם בני
דורה, יוצאי עירק. מרבית שנותי, לא היתה לי
סבלנות לסיפוריה של אמי. הם לא תאמו את
קצב החיים המהיר ואת הרצון להגיע לעיקרו של
דבר במהירות.
השינוי חל כאשר בקורס "ספרות ילדים", בהנ –
חיית פרופ' מירי ברוך, התחוור לי, כי אמי אינה
סתם מספרת סיפורים, אלא מספרת סיפורים
עממיים אמיתית. כאשר עלה הצורך בנושא לפר –
ויקט לצורך קבלת תואר שני, היה לי ברור כי
סיפוריה של אמי יהיו נושא המחקר. לצורך כך
הקלטתי ושקלטתי עשרים ואחד סיפורים.
הסיפור "בת האיכר החכמה" נבחר בשל קיומו
גם במרחב הגרמני, כפי שנכתב על ידי האחים
גרים. בסיפור זה, נערה חכמה נדרשת למלא אחר
שלושה תנאים הסותרים זה את זה. בזכות עמיד –
תה בדרישות, היא עוזרת לאביה אך גם זוכה לני –
עות חברתית וכלכלית. במסגרת חיבור זה אנסה
למצוא סוגלים סגנוניים ייחודיים לדרך הסיפור
העממי של אמי, תוך השוואתו לסיפורם של
האחים גרים.
הספרות העממית מוגדרת כספרות שבעל פה,
העוברת מדור לדור וכוללת סיפורי עם, שירי עם,
חידות ופתגמים. באמצעותה מועברים מסרים
חינוכיים, מוסריים ותרבותיים, החשובים לחברה.
לכל יצירה עממית יש נוסחאות רבות השונות זו
מזו, אולם בבדיקה השוואתית, ניתן לראות כי
מדובר באותה יצירה )נוי, 0791(. יסיף )4991(
כינה את הימצאות הנוסחאות הרבות "קיום מרו –
בה". לדבריו, האפשרות להוכיח את הקיום המרו –
בה של סיפור, הינה תנאי
הכרחי להגדרתו כסיפור עם.
ייחודו של סיפור עם בכך
שהוא מבוצע לרוב בעל פה,
על ידי מספר, מול קהל מסוים
בזמן ובחלל מסוים )אלכסנדר,
3991; שנהר-אלרעי, 4991(.
על מנת לזכות בתשומת לב
הקהל, מנסה המספר להתאים את עצמו לתנאים
המשתנים של החברה בה הוא חי, ולשמור על
חיותו ומסריו של הסיפור, על ידי עיצובו מחדש
)פרץ, 6991(.
השינויים החלים בסיפור, האלתורים והיסודות
החדשים מבליטים את "האני" של המספר היוצר,
את מעמדו החברתי ואת השקפתו הדתית )הונקו,
1891; שנהר-אלרעי, 4991(. גם ה"אני" הקבוצתי
מקבל את ביטויו, שכן תהליך הסתגלותה של
היצירה העממית למקום הגיאוגרפי, או לקבוצה
אתנית מסוימת, מאפשר לסיפור להפוך כלי ביטוי
לתפיסת הזהות האתנית של קבוצה מסוימת, קרי,
מאפייני הקבוצה, דמויות הפועלות בה, הווי
¨ÈÓÂÈÓÂȉ ·Ï˘ÓÏ ¯·ÚÓ
ÌÈ‡Ë·Ó ‰Ï‡ ÌÈÈÂËÈ·
¯ÂÙÈÒ‰ ˙ÂÏ‚˙Ò‰ ˙‡
ÂÓÊ ˙· ˙ȯ·Ú‰ ‰Ù˘Ï
114
ÏÚ ÒÒÂ·Ó ¯Ó‡Ó‰
È˙Î¯Ú˘ ¯˜ÁÓ
ßÙÂ¯Ù Ï˘ ‰˙ÈÈÁ‰·
˙¯‚ÒÓ· ¨Í¯· ȯÈÓ
˙ÈÎ˙· ÈÈ„ÂÓÈÏ
M.Ed
ÈÂ˘Ï ÍÂÈÁ¢
¢˙È˙·¯˙≠·¯ ‰¯·Á·
ȘÒÈÂÏ ˙ÏÏÎÓ·
‰„ÂÓ È‡ ÆÍÂÈÁÏ
ÏÚ Í¯· ßÙ¯ÙÏ
ÏÚ ‰˙ÈÈÁ‰
È˙‡ ‰„„ÂÚ˘
ƯӇӉ ˙‡ ÌÒ¯ÙÏ
מ