אווירה זו: החורף והסערה - הקדרות לעומת קרן
השמש האור והתקווה.
הסערה היא מטאפורה למצב הנפשי של האם.
הסערה אף מעמידה את שמש בסכנה. הסערה
נמצאת לכל אורך העלילה למעט ההפוגה הקצרה,
שבה שמש מחליטה לצאת מהבית. באיורים
נראית הסערה חזקה ועוצמתית: הגוונים השול
–
טים אפור ושחור. העננים שחורים עם קווי מתאר
לבנים. הגשם צבוע בלבן ומכסה את כל הכפולה.
העלים נושרים, שלוליות נקוות על האדמה.
הסערה משקפת את המשבר הנפשי בו היא שרו
–
יה: "שיניה נקשו, גופה רעד. מעולם לא הרגישה
כל כך לבד. היא יללה יללה חלושה, עצובה, בקול
עייף ורצוץ, אף אחד לא שמע אותה, לא זוזי
ואפילו לא בוץ" )עמ' 61(.
בקטע זה היא מתכתבת עם יצירתה "צב מצב
בעמק רפאים", כשהיא כותבת כך על המועקה
שתקפה את צב מצב בספר: "פתאום הוא הרגיש
בודד, עצוב, זנוח, היא )המועקה( השתלטה לו על
כל מצב הרוח. היא גם סתמה לו את התיאבון, הוא
אפילו לא היה יכול לשתות, רק לשבת ולבהות...
כבר קרה שמרוב ייאוש התחיל לבכות, ופעם גם
פרץ בצעקות" )עמ' 9-01(. החורף, המבשר את
הדיכאון גם ביצירותיה האחרות, נקשר לדיכאון
עמוק: הסערה המשתוללת, הקדרות, הפחד, העצ
–
בות והבדידות המעוצבים בלשון ובאיורים משק
–
פים מצב נפשי קיצוני. המקצב, החריזה והמילים
הנרדפות מעצימים את המצוקה של שמש בסערה.
היא מצליחה להסתתר בתוך גזע עץ ומחכה עד
שהגשם ייפסק.
חיפושיה של זוזי אחר שמש מעידים על תיקון
והיפוך היוצרות בין האם לבת, כאשר האם חוזרת
לקבל על עצמה את תפקידה הטבעי. היא תומכת
בבתה החולה, מפגינה אהבה ודאגה כלפיה, ודוא
–
גת לצרכיה בשובן הביתה. הסיטואציה בסוף היצי
–
רה, כאשר שמש שכובה במיטה והאם קוראת לה
סיפור, יכולה לרמוז על היבטים אוטוביוגרפיים
ביצירה. דמותה המאוירת של זוזי מציגה בבהירות
אישה ולא ילדה. אופן ישיבתה, אחיזת הספר והמ
–
שקפיים שעל אפה מסייעים לפרשנות זאת.
בספריה של בן צבי החברות והאהבה הם קרש
ההצלה ממצבי דיכאון קשים. כפי שאמרה בן צבי
בציטוט הכתוב לעיל: "יש משהו מאוד מוגן בחב
–
רות ואהבה" )רותם, 2102(. האהבה של האם
לבתה מפיחה חיים ומחזירה את ההרמוניה,
הביטחון והאהבה לבית.
ÌÂÎÈÒ
היצירה "זוזי שמש" היא תולדה של שיתוף
פעולה בין הסופרת דפנה בן צבי למאיירת עופרה
עמית, שיתוף פעולה המבטא את הדיאלוג בין
המילה לתמונה. זו יצירה רבת משמעויות, אשר
בכל קריאה בה מתגלה רובד חדש של משמעות,
הנושא עמו מסר חדש: בקריאה חוזרת ביצירה כל
פרט חזותי או מילולי - כמו מאבד את תמימו
–
תו בקריאה החדשה: למשל, המילה "קדרות" אשר
בקריאה הראשונה היא מילה תמימה המבטאת את
קדרותו של מזג האוויר ואת מצבה של שמש,
מקבלת משמעות כה עמוקה בקריאות הנוספות.
הפרטים המאוירים: הכיסא, השולחן, החלון, כל
אלה משתנים ומקבלים משמעויות חדשות.
זו אינה קריאה והתבוננות ליניארית גרידא.
היפוך התפקידים בין הדמויות גורם לקורא לחזור
אחורה, לקרוא שוב ולבחון את השינויים שהן
עברו ואת ההבדלים בין שתי הגיבורות. הפרשנ
–
ויות השונות של היצירה מאפשרות לקוראים,
המבוגרים והילדים, לבחון את עצמם בדרכים
שונות: כחברים, כבני זוג וכהורים. כמו כן, היא
מאפשרת לקוראים לא רק לבחון את עצמם בזו
–
גיות, אלא לבחון את הזוגיות החד-מינית, הלס
–
בית. הקריאה מעוררת שאלות שונות: איך אני
כבן או בת זוג? עם מי אני מזדהה יותר, עם זוזי
או שמא עם שמש? האם אנחנו מקובעים בתוכה?
אילו צבעים מאפיינים את הזוגיות שלי? איך אני
כחבר או כחברה? האם אני כזוזי או כמו שמש?
האם אני יוזמת או נמנעת?
ביצירה זו בוחנות הדמויות את עצמן מול "הא
–
חר" ולכן זהותן משתנה ללא הרף. בן צבי מציגה
לנו מערכות יחסים דיכוטומיות וקוטביות חבר
–
תיות, זוגיות ומשפחתיות, אך מפרקת אותן. יתר
על כן, היא מעלה את נושא הזוגיות החד מינית,
הלסבית, בתוך ספרות הילדים העכשווית ובאופן
≠ È·ˆ Ô· Ï˘ ‰Â‚Ò
¨˙¯ÂÙ‡ËÓ· ˘ÂÓÈ˘‰
≠ ÌÈÏÈÓ‰ ˙¯ÈÁ·Â ˙¯ÊÁ·
·‡Î‰ ˙¢ÂÁ˙ ˙‡ ÌȈÚÓ
111
