46 / 68
ל
,)1975(
יאת נולדה בשנת התשל”ה
אמהּ, שולמית אסולין, מורה בחינוך
המיוחד ומחנכת בבית הספר הממ”ד
“מאיר”. אביה, יוסף אסולין, שימש במשך
ארבעה עשורים כיועץ חינוכי במקיף הדתי
“אורט”. בבית שאן של אותם ימים, כך
היא משחזרת, לא היו הבדלים גדולים בין
תלמידי הממ”ד לתלמידים שלמדו במסגרות
החילוניות, “כולם היו מסורתיים-דתיים ברמה
זו או אחרת. הייתה רבגוניות והיה חיבור עמוק
למסורת”.
פיוטים ושירי ארץ ישראל
הוריה עלו ממרוקו. אביה יוסף, נצר למשפחת
פייטנים, רצה להנחיל את מסורת הפיוט
לילדיו ונהג לקחת את ליאת בתו הקטנה לבית
הכנסת. אמהּ שולמית, הייתה מחוברת לשירי
ארץ ישראל והקדישה שעות ללימוד ולשירה
של שירי משוררים, יחד עם בתה. ליאת
מספרת שאורחים רבים נהגו להגיע אל ביתם
בשבתות כדי להתענג על השירים והפיוטים.
לא פעם היה אביה מגיע מבית הכנסת עם
אורחים לא צפויים, וכולם אכלו ושרו יחדיו.
“היה משהו קסום ומקרב לבבות בתרבות
הכנסת האורחים הזאת שהולכת ונעלמת”,
מצרה ליאת.
בשלב מסוים היא עברה לגור עם סבתה,
שמעה ממנה הרבה סיפורים מסמרי שיער וגם
הרבה שירים נשיים המקפלים בתוכם תכנים,
ניסיון חיים וחכמה שהועברו מנשים לבנותיהן
במשך דורות. “בעדות המזרח הייתה מסורת
של שירת נשים שהושרה בהזדמנויות שונות.
נשים שרו בשמחות וגם באבל. הן ליוו את
עצמן בתופים ושרו. המוזיקה והשירה היו חלק
נכבד ממארג החיים. דרך השירים ניתן ללמוד
את השפה, את המסורת, להנחיל לקחי חיים
ולהבין דברים לעומקם.
“אני מצטערת שלא לימדו אותנו בבית הספר
את השפה בה דיברו ההורים והסבים. שפה
היא לא רק מילים, היא צוהר ללבבות, לדקויות
ולתרבות. אנחנו חיים עם אנשים שלרובנו אין
יכולת מינימלית לתקשר איתם”.
פסנתר ושאר כלי נגינה
מגיל צעיר גילתה ליאת נטייה למוזיקה.
הוריה רכשו למענה פסנתר ושלחו אותה
ללמוד מוזיקה לאחר שעות הלימודים. לאחר
שסיימה את בית הספר היסודי נשלחה
לאולפנת “אמנה” בכפר סבא, שם התנסתה
בנגינה על כלים נוספים: גיטרה, מפוחית פה,
חלילית, עוּד ומנדולינה. את השירות הלאומי
עשתה כקומונרית בני עקיבא וכרכזת תנועות
נוער ביבנה, ושם המוזיקה הייתה שותפה
לעבודת ההדרכה. כל פעולה או ישיבת צוות
הסתיימו בנגינה, ובנוסף ליאת העבירה שיעורי
גיטרה בחינם לכל דורש.
לאחר השירות הלאומי עברה ליאת ללמוד
עיצוב והוראה במכללת “אמונה” בירושלים.
במשך כל תקופת לימודיה במכללה היא שרה
וניגנה באירועים שונים. בסיום הלימודים
השתלבה במשרד פרסום, למדה משפטים
והמשיכה לכתוב שירים, להלחין ולהשתתף
היא נישאה לדן,
22
באירועי שירה ונגינה. בגיל
10
מבית שאן לערוץ
ליאת יצחקי נולדה וגדלה בבית שאן. מהוריה, שניהם אנשי חינוך, ספגה
אהבה עמוקה לפיוטים ולשירי ארץ ישראל. בבגרותה הפכה למוזיקאית
ולזמרת מבוקשת, ולאחרונה החלה להגיש תוכניות תרבות ברדיו ובטלוויזיה
"בעדות המזרח נשים
שרו בשמחות וגם באבל,
וליוו את עצמן בתופים.
דרך השירים ניתן ללמוד
את השפה, את המסורת,
להנחיל לקחי חיים ולהבין
דברים לעומקם.
חבל שלא לימדו אותנו
בבית הספר את השפה
בה דיברו ההורים והסבים.
שפה היא לא רק מילים,
היא צוהר ללבבות, לדקויות
ולתרבות. אנחנו חיים עם
אנשים שלרובנו אין יכולת
מינימלית לתקשר איתם"
כתבה: דיקלה ד’ גל–עד
מופע הסליחות הנשי ״פתח לנו שער״. צילמה: לאה אונגר
אייר תשע"ז
46