10
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
.
ד"ר משה הלינגר. חינוך, לא רבנות
הדתיים", אומר ד"ר הלינגר ומוסיף שיחידות
מסוימות, כגון הסיירות, חיל האוויר, חיל הים
וחיל המודיעין היו בעבר סגורות בפני חיילים
דתיים, בגלל האווירה החילונית המובהקת
שלהן, ובכלל כך אי שמירת כשרות. כך גם
הייתה חסומה בפניהם הדרך לדרגות בכירות.
"אף לא אחד מעמיתיי החילונים המבכים
היום את ההדתה בצה"ל, לא השמיע את קולו
כאשר המצב היה הפוך", טוען ד"ר הלינגר.
לדבריו, התהליך פתח בפני חיילים דתיים
את המסגרות הללו ו"אם החילונים מודאגים
מריבוי חובשי הכיפות בשורות צה"ל, הם
יכולים לבוא בטענות רק לעצמם, שיעשו
יותר ילדים ושיעודדו אותם להגיע ליחידות
הקרביות".
מסרים פוליטיים בתוך צה"ל
הפן המדאיג בתופעה, לפי ד"ר הלינגר,
הוא חדירתה של הרבנות הצבאית לתחומי
החינוך בצה"ל ובעיקר הגישה הדתית-ימנית
שהיא מכניסה לשיח הצה"לי. לדבריו, "בשנים
האחרונות הרבנות הצבאית רואה את עצמה
אחראית לחיזוק הזהות היהודית ולרוח
הלחימה של חיילי צה"ל. אלה הם תפקידים
השייכים באופן מסורתי, לפחות בחלקם,
לחיל החינוך ולא לרבנים. חמור מכך: היהדות
שהרבנות הצבאית מציגה בפני החיילים, היא
תמיד יהדות בגרסה אורתודוקסית, צבועה
בצבעים של השקפת עולם ימנית, ללא מתן
מדרך רגל לצורות אחרות של יהדות, כגון זו
הפתוחה למחשבה פלורליסטית ומודרנית".
ד"ר הלינגר מוסיף כי המהלך הזה, שהחל
עוד לפני כעשור, עם מינויו של הרב רונצקי
לרב הצבאי הראשי, מקבל רוח גבית מִשׂדרת
הפיקוד הבכיר של צה"ל, שחושבת כי חיזוק
הזהות היהודית בקרב החיילים הקרביים
מחזקת את רוח הלחימה ו"בסך הכל עושה
טוב לחיילים". מתוך אותו המסר צמחה
תופעת הרבנים המלווים יחידות קרביות ואף
מלהיבים אותם לפני מבצע. ביטוי נוסף לכך
הוא חלוקת ציציות וחומרים כתובים ברוח
ימנית-לאומית בוטה.
אלעזר שטרן, בעבר קצין חינוך ראשי,
בוגר בר-אילן, מאשר את דברי ד"ר הלינגר
ומצביע על תופעה נוספת: "הרבנים הצבאיים
הראשיים נוהגים כיום להתייעץ עם מקורות
ד"ר הלינגר: הרבנות
הצבאית רואה את עצמה
אחראית לחיזוק הזהות
היהודית ולרוח הלחימה
של חיילי צה"ל. אלה הם
תפקידים השייכים לחיל
החינוך ולא לרבנים. חמור
מכך: היהדות שהרבנות
מציגה היא תמיד יהדות
אורתודוקסית
חוץ-צבאיים, שהם לעיתים גורמים בעלי
עמדות פוליטיות ברורות מאוד, ומפיצים
מסרים פוליטיים בתוך צה”ל. זו תופעה שלא
הייתה מקובלת בזמנם של הרב גורן והרב גד
נבון".
שאלת הסירוב
לדעתו של ד"ר הלינגר, אחת השאלות
המטרידות ביותר בנושא עתידה של
החברה הישראלית נוגעת לסירוב לפקודה.
”הפוטנציאל לסירוב לפקודה בקרב חובשי
הכיפות הסרוגות גדל בשנים האחרונות.
בתקופת ההתנתקות ב-5002 דיווחו רשויות
הלינגר: אילו הייתי צריך להעריך כמה חיילים יסרבו לפנות יישובים ביהודה ושומרון, תשובתי הייתה פסימית. צלם: אבי אוחיון, לע"מ