שיעור חופשי / תשרי תשעט / ספטמבר 2018 / גליון 126

ילד הביא מידע על הכוכב "שלו”, והם לימדו אחד את השני. העיסוק בחלל הוביל לפיתוח חשיבה מדעית וטכנולוגית, הרחבת הידע הכללי של הילדים, היכרות עם חוקי טבע, היכרות עם גרמי השמים ותופעות הקשורות בהם, הכרת תופעות מזג אוויר, מחזוריות בטבע, פעילות חקר, טיפוח ערכים של שמירה על הסביבה ועוד. דרך הפריזמה של החלל עסקו בגן גם בתחומים אחרים: נושאים לשוניים נלמדו באמצעות סיפורים שנכתבו, למשל, על כיתה שמוזמנת לטיול בחלל; ואילו עבודה על מוטוריקה נעשתה בכיתת כושר לאסטרונאוטים. כשגלסקי סיפרה בגן על אילן רמון, הילדים נדלקו. הם כתבו יחד ספר על אילן רמון, וביקשו לראות את רונה רמון. אחת האמהות כתבה על כך פוסט בפייסבוק, ומנכ”ל קרן רמון, רן לבנה, ענה לה והגיע לגן. לאחר הביקור, רונה רמון שלחה סרטון לילדים, בו אמרה להם: "ילדי גן רימון היקרים, גרמתם לנו השבוע לגאווה גדולה והתלהבות גדולה. רמת הידע שלכם הרימה אותנו לגבהים. אני רוצה להודות לכם שהראיתם לנו את הדרך, ושדרככם נעביר לכמה שיותר ילדי גנים את המידע על החלל ועל כמה העולם הזה קסום". רוח שטות בגן גם באשכול גני "פלורה" בחיפה (לילדים מעוכבי התפתחות) הכניסו לפני שלוש שנים חידוש ששינה את שגרת הלימודים – מחקר בנושא ליצנות רפואית, בליווי אוניברסיטת חיפה. החיבור לליצנות רפואית (רפואת חלום) נוצר כששני סטודנטים מהמסלול לליצנות רפואית בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה ביצעו את ההתנסות המקצועית שלהם באשכול הגנים. הם הצליחו להקסים את ילדי הגנים, להצחיק אותם וליצור איתם קשרים אישיים המבוססים על משחק ורוח שטות. “רצינו להכניס לגן את הליצנות הרפואית, אבל לא לצורך שעשוע אלא לצורך טיפולי", מספרת מנהלת האשכול, טלי קוניג. יחד עם פרופ' עתי ציטרון, במאי תיאטרון וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, שחוקר את התחום, וד"ר רינת פניגר-שאל, שעורכת באשכול מחקר על התקשרות אצל אמהות לילדים עם צרכים מיוחדים, נבנתה שאלת מחקר בנושא פיתוח יכולת אצל ילדים עם צרכים מיוחדים באמצעות ליצנות רפואית, באישור המדען הראשי של משרד החינוך (ד"ר רינת פניגר ערכה בעבר מחקר על התקשרות ראשונית של אמהות לילדים, וזהו מחקרה השני באשכול). הליצנים קיבלו הדרכה מוותיקי הליצנים בארגון רופאי חלום והדרכה מתראפיסטיות האשכול - הילית פרנקו נחמיאס ונמי טובין. לאחר מכן הם הגיעו לגנים פעמיים בשבוע להתערבויות קבוצתיות ולהתערבויות פרטניות דקות, בהדרכה מקצועית של צוות 30-20 בנות האשכול. “תפקיד הליצן הוא לשבור את הכללים והחוקים”, אומרת קוניג. “הייחוד בתוכנית שלנו הוא שהכנסנו אותם למסגרת חינוכית שבה יש סדר יום, חוקים ונורמות, במטרה לנער את המוכר”. במהלך העבודה ראה הצוות שיפור משמעותי ביכולת המשחק החופשי וההדדי של הילדים וברמת האינטראקציה החברתית – אלמנטים חשובים בהתפתחות שפתית, קוגניטיבית, חברתית ורגשית. הם פיתחו עם הליצנים משחקים חדשים שמפעילים את הדמיון ואת הגוף, צחקו ושרו. חלקם שיפרו בדרך אגב יכולות פיזיות מסוימות. "הילדים וההורים למדו איך לשחק, איך לצחוק יחד, איך לשבור את הכלים”, מוסיפה קוניג. “המחקר לווה בתיעוד משמעותי ובהדרכה. כשההורים צפו בסרטונים של הילדים שלהם עם הליצנים הם גילו תגובות חדשות, שלא הכירו, וביקשו ללמוד טכניקות שיעזרו להם לשחק עם הילדים. התהליך הוציא מהילדים משהו אחר. ילדים שלא יוצרים קשר עין פתאום יצרו תגובות רגשיות מאוד. ילדים היו נכנסים לאקסטזה במפגשים עם הליצן. הם הכניסו לגנים שמחת חיים וחדווה, גם בקרב הצוות. גם לי הם עשו מסאז' לנשמה". הבובה שאומרת הכל דרך נוספת להגיע לנשמה היא תיאטרון בובות – כך גילו בבית הספר בטב"ע בבית עובד (ללקויות למידה). קבוצת תלמידים התחילה לעבוד עם קלה יהוד - תומכת למידה בוגרת המדרשה לאמנויות בבית ברל ובית הספר לציור קלישר, שלמדה את תחום הבובנאות. התלמידים התלהבו מהתחום, והקבוצה גדלה ויצרה הופעות שיצאו כבר מבית הספר לקהילה. “אחת המטרות שלנו היא שלכל איש צוות יהיה תחום שהוא מוביל”, מספרת אביטל סובל רויף, מנהלת בית הספר. “ומאחר שלקלה יש רקע בבובנאות, שמחנו לנסות את התחום”. בתחילה היו בקבוצה שישה תלמידים. בשנה השנייה כבר הוקצו לשיעור סטודיו מרווח 10- יותר ושעות במערכת, והקבוצה גדלה ל תלמידים. 12 תלמידים. כיום יש בקבוצה "אנחנו עם הפנים להמשך”, אומרת סובל רויף. “מעבר להנאה של התלמידים, התחום מעשיר ומעצים, תורם להם שפתית, מחזק את הכישורים החברתיים, מעלה את הביטחון העצמי ומשפר את הדימוי העצמי”. בתחילת הדרך יהוד הביאה לתלמידים בובות מוכנות, אך השנה הם התחילו לתכנן את הבובות ולתפור אותן לבד. בשנה שעברה הקבוצה הכינה קטע מתוך "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, שהועלה במופע הסיום של שנת הלימודים, ובשנה שהסתיימה לא מזמן, כל תלמיד יצר מופע אישי, עם בובה שהוא הכין בדמות שלו. "המטרה היא שהתלמידים יעלו את המופע מול קהל, יספרו על עצמם ויעלו את המודעות למי שהם”, מספרת יהוד. “בתיאטרון בובות יש את כל מה שצריך כדי להביא את עצמך. גם יצירתיות, גם מוזיקה, גם משחק. הייחוד הוא שהשחקן מאחורי הבובה, מישהו אחר מביא את הדברים. דרך הבובה השחקן יכול לספר על עצמו". "הכנו לכם הצגות קצרות ומקסימות שבהן אנחנו מספרים על עצמנו, כדי שתכירו אותנו ואת חיינו, ותשלבו אותנו כחלק מכם בטבעיות ובאהבה”, כך כתבו המשתתפים בהזמנה למופע. ילד אחד, למשל, מופיע עם בובה שמייצגת נער מוכשר עם אוטיזם. נער ונערה אחרים מביאים סיפור של נערה עם תסמונת רט ונער עם תסמונת גוברט, שמספרים על עצמם ועל החלומות שלהם. שתי בנות נוספות מספרות על חברות עם צרכים מיוחדים, שגרות רחוק אחת מהשנייה, ורוצות להיפגש אחר הצהריים. ההופעה הראשונה היתה מול ילדי גן חינוך מיוחד. “בסיום המופע, השחקן מניח את הבובה ועונה לשאלות”, מספרת יהוד. “היה יפה לראות איך הם עברו לענות תשובות בגוף ראשון ולא על הבובה. הקסם קרה. הם ראו את האהבה לבובות והשתחררו". חגיגה טעימה של מיומנויות גם בבית הספר "גוונים" (לילדים לקויי תקשורת) באשדוד החליטו להעשיר את הילדים באמצעות היכולות של כל אנשי הצוות, וכך גם להעצים את אנשי הצוות עצמם. כל מורה וסייעת מפעילה חוג בתחום שהיא מכירה, למשל יוגה, עיסת נייר, טיפוח ואיפור, דרבוקות, בישול, אפייה, הרקדה ופימו. הילדים בוחרים חוגים שקרובים לליבם, ומגיעים אליהם באופן קבוע. אחת התוכניות הייחודיות שבהן משתתפים כל התלמידים הבוגרים ביחד היא “ארוחת בוקר תקשורתית". במסגרת התוכנית, שפועלת בבית הספר שנתיים, התלמידים מכינים ארוחת בוקר לכל תלמידי בית הספר. התפריט מגוון ומעניין, חושף את התלמידים למיני מזונות, מרקמים וטעמים, וכולל סלט ירקות, ממרחים שונים (חומוס, טחינה, גבינות שונות ועוד), ביצים (קשות, חביתה), מיני מאפים, פשטידות ועוד. התלמידים מכינים את הארוחה, מסדרים כיסאות, מנקים את השולחנות ומארגנים צלחות וסכו"ם. לאחר סיום הארוחה התלמידים אחראים על ארגון המקום, מסדרים ומנקים אותו. מטרת התוכנית לקדם את התלמידים לעצמאות מירבית, ובנוסף ללמד היגיינה, כישורי התארגנות, כישורים חברתיים ואחריות. “הארוחה מתנהלת בשיתוף הצוות כולו, וזוהי חגיגה טעימה של מיומנויות", אומרת מנהלת בית הספר, סיון עיני. ללמוד הכל דרך האמנות היכולת של הילדים להתחבר לאמנות הניעה גם את הגננת עדי ליידרמן ליצור תוכנית מיוחדת בגן שלה בבת ים, גן הדייגים. בכל שנה נבחר בגן תחום אמנותי מרכזי, שדרכו משולבים נושאים שונים בהתאם לתוכנית הלימוד השנתית. בגן לומדים כעשרה ילדים עם עיכוב התפתחותי רב-תחומי, הפרעות קשב וריכוז, קשיים רגשיים ועוד. דרך ציור, תיאטרון וספרות מכירים הילדים את תחומי הלימוד הרגילים, כמו עונות השנה, חגים, חשבון ומוכנות לכיתה א'. השנה, למשל, התמקד הגן באמנות פלסטית. "הרעיון היה לפתח שפה, חשבון, יכולת ביצועית גרפו-מוטורית ועוד, דרך העתקה ויצירה, הכרת יצירות והבנתן", מסבירה ליידרמן. "התחלנו מנקודות, עברנו לקווים, צבעים, צורות ואובייקטים. חיפשתי אמנים שמציירים נקודות, אמנים שמציירים קווים, אמנים שמציירים צורות. חיפשתי ציורים שיתאימו לנושאים מסוימים. למשל, ביום המשפחה הראיתי לילדים את הציור של מארק שאגאל, 'החתונה', ודרכו דיברנו על משפחה וחתונה. "הציורים והאמנים נבחרו כדי לשרת מטרה, והלימוד הוא מאוד אינטגרטיבי. כשעסקנו בקווים, למשל, הבאתי לגן יצירות של לואיס מוריס, שיש בהן קווים ניצבים צבעוניים, והילדים גזרו קווים, הדביקו קווים, שרטטו קווים וספרו קווים. הם קראו גם ספרים שמצוירים בקווים או עוסקים בקווים, למשל הספר 'הקו הישר וחבריו' (נואית אלמוזנינו), שמדבר על קו ישר, קו מפותל, קו עקום וכו'. כך נכנסו גם מושגים הנדסיים לתמונה”. בתוכנית, הילדים נחשפים בדרך רב-חושית לאמנויות. בתהליך הלמידה שולבו מוזיקה, תנועה, תחושה, צבע והתנסות רבה בחומרים. לדברי ליידרמן, כל הילדים התחברו לפריזמה האמנותית, וגם ילדים שפחות אוהבים לשבת ולעבוד הצליחו להתחבר לפחות לחלק מהפעילויות. בשנה שבה הגן מתמקד בספרים הילדים לומדים לאורך השנה על הספר, הכריכה, ההדפסה והכתיבה. הם אף כותבים ספרים בעצמם ומקימים ספרייה. גם כאן נלמדים כל נושאי התוכנית השנתית וכל תחומי הלמידה דרך הפריזמה של הספר. הילדים לומדים סוגות ספרותיות וסוגות טקסט, מכירים סופרים ומשוררים, מכירים יצירות וכותבים בהשראתן, מכירים אותיות ותנועות, מרחיבים את אוצר המילים, ומתנסים בהבנת רצף קריאה והסקת מסקנות. בשנה שבה מתמקד הגן בתיאטרון נלמדים הנושאים דרך המחזות והופעות. למשל, לקראת הופעה בגן, הילדים מפתחים את התחום החשבוני כשהם סופרים כיסאות וממספרים אותם, ומוכרים כרטיסים בהתאם למספר הילדים בגן. בתחום הרגשי, הם מתנסים בהבעת רגשות על ידי משחק או הפעלת בובה, חווים עבודת צוות ושיתוף פעולה, ומחזקים את הביטחון העצמי והדימוי העצמי. בתחום הסנסו-מוטורי הם מכינים בובות תיאטרון ומתנסים בחומרים שונים, ובתחום המוטורי מפתחים יציבה מול קהל ולומדים להפעיל בובת תיאטרון. “יש בסיס ועליו אני מלבישה את כל התכנים", אומרת ליידרמן. "יש הרבה דינמיות ושינוי, אבל המהות היא האמנות. גיליתי שכל הילדים מתחברים אליה. אמנות מסייעת לפתח את הביטוי האישי של כל ילד ולהדגיש את השונות והייחודיות שלו". טלי קוניג, מנהלת אשכול גני "פלורה" בחיפה (במרכז), עם הליצנים הפועלים באשכול: “תפקיד הליצן הוא לשבור את הכללים והחוקים, הייחוד בתוכנית שלנו הוא שהכנסנו אותם למסגרת חינוכית שבה יש סדר יום, חוקים ונורמות, במטרה לנער את המוכר” הדס גלסקי, גננת בגני "הגישה שלנו היתה תקווה: ללכת בעקבות הרצון של הילדים. כבר בהתחלה ראינו, למשל, שהילדים מתעניינים במיוחד באסטרונאוטים ובחללית, ומשם התחלנו. ההורים התגייסו, בנינו חללית ענקית בגן, כדי שכולם ייכנסו לתוכה, והתרפיסטית באמנות בנתה תפאורה של מערכת השמש" מימין: פעילות בנושא החלל בגן "רימון בפתח תקווה; פעילות אמנותית בגן "הדייגים" בבת ים; תיאטרון בובות בבית הספר "בטב"ע" בבית עובד; וארוחת בוקר תקשורתית בבית הספר "גוונים" באשדוד צילום: מור ברנשטיין 25 שיעור חופשי > 2018 ספטמבר 2018 ספטמבר < שיעור חופשי 24