2 / 68
המורה של המדינה
כשנכנסתי ללמד בכיתה שלי בלוד, ובהמשך גם לנהל בית ספר
במושב פדיה, שמחתי ונהניתי מכל רגע בו ניתנה לי הזכות ללמוד
וללמד, לחנך ולהשפיע.
אמי היתה מורה, אחותי בחרה להלך בשבילי החינוך, וכך גם אשתי
ובתי. וכך, כשאני פוגש או שומע על מורה מצטיין, אהוד ואהוב, כזה
ששום תלמיד לא ישכח ולא ירצה לשכוח, אני מבין בדיוק במה מדובר.
ברור לי שזה אותו מורה בעל מגע הקסם, שיודע להוביל את תלמידיו
אל מעיינות החכמה ומשכיל לרקוח יחד איתם תבליני סקרנות עם
טעמי הנפש והנשמה. המשורר הנפלא חיים נחמן ביאליק אולי לא
התכוון אליהם בשעת כתיבה, ובכל זאת נתן ביטוי לחוויה: “כי ברכת
אל יש חלף / עמל בנים ואבות: / אחד יהי לאלף / האלף – לרבבות”.
הסתדרות המורים גאה להוביל את פרויקט המורים המצטיינים בגאוות
יחידה. על אף כל הביקורות ולמרות הציניות האופיינית, בהחלט יש
לנו לא מעט סיבות לגאווה. מוסדות מחקר ישראליים מדורגים בצמרת
העולמית. ישראל מובילה בפיתוח פטנטים רפואיים ומדעיים והיא
אבן שואבת לחברות טכנולוגיה מפותחות. יש בה יותר חברות הזנק
(סטרט-אפ) ויותר חברות הנסחרות בנאסד”ק– מרוב מדינות העולם.
טובי הכישרונות הצעירים של ישראל קוצרים הישגים וזוכים במדליות
בתחרויות בינלאומיות במדעי המחשב, בפיזיקה ובחקר החלל, וגם
באמנויות ובתחומי ספורט שונים. כל אלה לא נולדו יש מאין. רובם
ככולם תוצרים של אותה מערכת חינוך, שרבים מדי מבקרים אותה
ומעטים מדי נכונים להביט על הצדדים החיוביים, לחשוף אותם
ולהשתבח בהם.
הרמנו את הכפפה הזאת, והנה כי טוב. יש במערכת הזאת מורים
ומחנכים שאהבת המקצוע, האכפתיות והיצירתיות שלהם יכולים
למגנט כיתות שלמות. יש במערכת החינוך אנשי מקצוע שהציווי
החברתי שלהם איננו מזויף ושסרגל הערכים שלהם ישר כפלס. יש
במערכת מורים, שלמרות התנאים והקשיים, מכירים את הדרך למוחו
של התלמיד, יודעים לגעת בנפשו ולסמן עבורו שביל מחשבה ודרך
חיים משמעותית. אנחנו מצדיעים ואומרים להם תודה.
ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, כתב אהוד מנור ז”ל , זה רק מפני
שעוד אותו חלום נשאר: “מעט שכוח, פחות בטוח, אולי, אבל נשאר
ונזכר”.
יוסי וסרמן
המזכיר הכללי
הטור הפותח
חברנו יהודה חדד ז"ל איננו
חברנו היקר יהודה חדד ז"ל, מ"מ יו"ר סניף השרון והשומרון איננו
איתנו.
נלקח מאתנו בטרם עת, ביום חגה של ירושלים, בשיא פעילותו
הציבורית בהותירו משפחה ענפה ומפוארת ההולכת בדרכיו לשם
ולתהילה. היה מעורה בחיי החברה והמדינה, זכה לידידים רבים, בהם
רבנים וגדולי תורה, אנשי חינוך ומדע, אישי ציבור וחברה. ציבור גדול
ומגוון בא לתת לו כבוד אחרון.
לא יספיקו המילים להספיד את יהודה. קשה וכואב לחשוב עליו בלשון
עבר, משום שיהודה אדם של הווה, ושל עתיד.
שופע רעיונות, תוכניות ויוזמות, מנחה את עובדי ההוראה בחמ"ד
ללמוד, להתקדם, לתכנן, לבצע ובעיקר – תמיד לשמוח. איש גדול,
שורשי ואצילי, שופע חוכמה עסיסית, מאיר פנים ונעים הליכות, נמרץ,
מעורב בכל ענייני הציבור המקומיים והארציים. יושרו ואמינותו הקנו
לו מעמד סמכותי ומקובל על כל החוגים והשכבות, והשפיע על כל
תחום מתחומי החיים הציבוריים.
הדרת פניו המיוחדת ועיניו המפיקות טוב לב ותבונה, היו סמל של
כבוד בקרב רבים. תוסס וצעיר ברוחו, עם כל אדם מצא שפה משותפת,
יצר קשר וחיבור, עם גדולי תורה ופשוטי העם, עם בעלי מעמד רם,
אינטלקטואלים ואנשי מעשה.
ויקרא פותח ב: "אדם כי יקריב מכם...תקריבו...". מתחיל בלשון יחיד
ומסיים בלשון רבים. האדם צריך להיות קשור עם הכלל כדי להתעלות.
כך נהג יהודה כל חייו.
הלך מאתנו והשאיר חלל פעור, עצב ותסכול. תחסר לנו דמותו
הנמרצת, מלאת החן והחיוך הרחב הנסוך על פניו תמיד. ישר דרך,
אהוב על כל בריה, צנוע ועניו, שמח בחלקו. היה איש של מעשים,
אוהב ויודע לתת מעצמו לאחרים. כל מי שהכירו ציין את האכפתיות
שלו. הפסוק מתהילים כ"ד מתאים מאוד לאישיותו: "נקי כפיים ובר
לבב...".
אנו חבריו נמשיך ללכת בדרכו, לחיות לאור דמותו המיוחדת, ובלבנו
געגועים אינסופיים ליהודה החולם, הלוחם והמוחל.
חסרונו הולך ומעצים ככל שחולפים הימים, אנו חשים את גודל
האבידה לעובדי ההוראה בחמ"ד, לתנועה ולעם ישראל. להסתדרות
המורים בכלל ולי אישית בפרט יהודה חדד ז"ל חסר מדי יום.
במסכת מועד קטן (כ"ח ע"ב) נאמר: "בכו לאבלים ולא רק לאבידה,
שהיא [הולכת] למנוחה ולא לאנחה". נשמתו עלתה לגנזי מרומים,
לשכון תחת כנפי השכינה לבטח. אנו נותרנו בחלל ריק שיש למלא
בזכרו ובמעשים הטובים שלו.
יהי זכרו ברוך.
גד דיעי
מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים בישראל
ויו״ר עו"ה בחמ״ד
סיוון תשע"ה
2