מגזין הטכניון

מריה הלפן, מייסדת הפורום

חיות בזכות הטיפול התרופתי." סוזי הינקס

"חזרתי ל

פגיש רופאים ומדענים מעולם הפסיכיאטריה עם חולי נפש ובני משפחותיהם

"סכיזופרניה היא כמו חומה החוצצת בינך לבין העולם, והתרופות

)

Hincks

ממוטטות את החומה הזאת." כך מנסחת סוזי הינקס (

את מחלת הסכיזופרניה שאובחנה אצלה בגיל 82, ואת השפעתו

העצומה של הטיפול התרופתי שקיבלה.

הינקס, כיום בת 35, אובחנה כחולת סכיזופרניה אחרי "העשור

האבוד", כהגדרתה, שבמהלכו סירבה להכיר בהיותה חולה.

מאבקה של הינקס במחלה חשוכת המרפא, בסטיגמות החברתיות

Meeting for

ובקשיים נוספים שימש השראה להקמתו של פורום "

Halphen

" על ידי ידידתה משכבר הימים, מריה הלפן (

Minds

סוזי הינקס גדלה באוסטרליה, בחווה לגידול כבשי "מרינו". לאחר

שסיימה את לימודי התיכון עבדה בחווה של אביה ולאחר מכן

בבית ספר יסודי (כמוֹרה מסייעת), עם ילדים (כאומנת) ובבית

אריזה לאספרגוס. בשנת 3891 נרשמה ללימודי אנגלית במכון

הטכנולוגי של מערב אוסטרליה, אבל עד מהרה החלה לסבול

מדיכאון ומ"הרגשה לא טובה". באותה שנה התגרשו הוריה,

והיא הפסיקה את הלימודים. בשנים הבאות הלך מצבה והידרדר

והיא החלה להזניח את עצמה ולהתרחק מאנשים. ""הרגשתי

שבמקלחת שלי מוצבת מצלמת וידיאו ולכן הפסקתי להתקלח.

הרגשתי גם שפרסומות הרדיו והטלוויזיה מעבירות לי מסרים

מאיימים, והאמנתי שמישהו מנסה להרוג אותי. בימים חששתי

לצאת מהבית ובלילות שוטטתי ברחובות לבד. בשלב מסוים

אותרתי ברחוב על ידי המשטרה ונשלחתי לבית חולים פסיכיאטרי.

בהמשך נקבע לי טיפול תרופתי, אבל רימיתי את הצוות וירקתי

את התרופה כשהם לא שמו לב. בסופו של דבר הם הבינו שאני

מרמה, והחליפו את התרופה המוצקה בתרופה נוזלית."

השיפור היה מיידי. "פתאום יכולתי לנהל שיחה נורמלית עם אמא

שלי. לפתע תפקדתי כפי שלא תפקדתי כבר שנים. זאת היתה

תחילת חיי החדשים - אחרי שהפסדתי כמעט עשור מחיי. רק

בדיעבד הבנתי שהייתי חולה."

בראיון למגזין הטכניון הוסיפה סוזי כי "למדע יש חלק מרכזי

בעתידה של בריאות הנפש, והגישה הבינלאומית והבין-תחומית של

הפורום מלהיבה אותי מאוד. הפורום מפגיש את החוקרים עם חולי

הנפש, המשפחות והמטפלים - האנשים החווים את מחלת הנפש

ממקור ראשון - והמפגש הזה חיוני מאוד. אין לי ספק שהעתיד

צופן בחובו תקווה גדולה עבורנו, חולי הנפש. ואנחנו הרי כל כך

זקוקים לתקווה."

כיום חיה סוזי בדירה בקרבת אמה ומתפקדת "לא רע", כהגדרתה,

בעזרת מינונים נמוכים של תרופות אנטי-פסיכוטיות. "זו מחלה

חשוכת מרפא, אבל הטיפול התרופתי משכך את הסימפטומים,

וכיום אני חיה חיים טובים - גם בזכות תמיכתה של אמי. כשאתה

חולה, אנשים לא רוצים בחברתך ואתה לא רוצה בחברתם, ולכן

זו מחלה שכרוכה בבדידות איומה. רק בזכות הטיפול התרופתי

יכולתי לשקם בהדרגה את הקשרים החברתיים שלי ושוב לעסוק

חיות."

בדברים שאהבתי: קריאה, מוזיקה וצילום. חזרתי ל

החוצצת בינך לבין העולם

למוטט את החומה