שביעי

"עמיחי היה ילד רגיל, פשוט כזה, שחי את החיימ בפשטות. הוא היה אהוב, וגמ עקשנ ודעתנ. זאת תכונה שהוא ממש ביטא אותה בקרב האחרונ בחייו. למעשה, מגיל קטנ הוא שמ לב ברגישות לאנשימ ביבו. כבר בגנ הוא שימח ילדימ שנראו לו עצובימ, ואחר ככ בבית ה פר דאג להכני ילדימ חדשימ למעגל החברתי". בתומ לימודיו בישיבה התיכונית פנה עמיחי להוריו והכריז: "אני הולכ לברר את דרכי בישיבה גבוהה, ואמ לא אמצא אמת בדרכ הזאת - אהיה הדתל"ש של הבית". בתיה לא הופת עה. "הוא באמת רצה לבחונ לעומק את השקפת עולמו ואת דרכו, ומצא אמת גדולה. הוא נשאר בישיבה ארבע שנימ לפני שהתגיי . כמו שהיה חשוב לו ללמוד תורה ברצינות, ככ היה חשוב לו לבצע שירות משמעתי מכל הלב". בגול 51 עמיחי התגיי לגדוד ני, והיה לנגבי ט מצטיינ. לדברי אמו, "הוא הביא את אופיו הטוב גמ לשירות הצבאי - ייע למי שהתק שה במ עות, החליפ חברימ עייפימ בשמירות, ותמיד היה הראשונ לה תנדב למשימות הקשות ביותר, וראה את טובת האחר לפני טובתו האישית. באוקטובר. 7 בדיוק כפי שעשה ב בזמנ הפלישה ההמונית מעזה, הוצ בו עמיחי וחבריו בב י מו"פ ה מוכ לניר עוז. עמ האזעקות הראשונות קפצו החיילימ לחדר האוכל שנחשב הח RPG למרחב מוגנ, אכ כשפיצוצ ריד את המבנה שבו שהו, המ הבינו שמחבלימ מנ ימ לכבוש את הב י . "עמיחי והמ"מ שלו, רנ שילה הייתה האהבה שלו". לפני גיו ו לצה"ל יצא נריה לשנת שירות בחווה בבית רימונימ. בשבת השחורה הוא וחייליו שירתו בדרומ הר חברונ, וכששמעו על הנעשה בעו טפ - נריה היה מראשוני המתנדבימ למהר לזירות הלחימה. תחילה נ ע עמ חבריו לקיבוצ יד מרדכי, שמ נת קלו במחבלימ שאותמ חי לו, ולאחר מכנ עברו לעלומימ. בשעות הערב המ הגיעו לבארי ו ייעו בחילוצ עשרות מבני הקי בוצ. בשלב מ וימ הצטרפ נריה לאחד מצוותי הלחימה שאילתר קצינ שריונ בכיר במקומ. "הכוח שלו נע בינ הג נימ שבהמ התבצרו מחבלימ רבימ. המ ניהלו קרב מול עשרות מהמ, ולב ופ, בשעת לילה מאוחרת, נריה נפל. ממש בינ הגנימ אמנונ ותמר". משחזרת אמו היה בנופלו. 22 בדמעות. בנ איכ קיבלתמ את הבשורה? "בשבת הוא שלח תמונה והודעה שהוא בדרכ לעזה. במוצ"ש הוא כתב לנו פעמיימ שהוא ב דר, ורק בדי עבד הבנתי שהוא היה באמצע הקרב על חייו. לאחר מכנ נותק הקשר. הוא תמיד אמר לנו שגמ אמ לא יהיה זמינ, שלא נדאג. בינתיימ, המשכנו להת כוננ לחתונה של אחותו שהייתה צרי כה להתקיימ ב ופ אותו השבוע, עד שבלילה שבינ שלישי לרביעי נשמעה הדפיקה בדלת. חטפתי את שוק חיי". למחרת בבוקר הובא נריה למנו חות, והבשורה הקשה על מות בנה נתנה את אותותיה על מיכל בצורה מיידית. "בליל שבת נרדמתי, וכע בור שעתיימ בעלי התעורר למה שהוא חשב שהנ נשימותיי האחרונות. חטפ תי דומ לב, או כפי שאמרו לי לאחר מכנ - ת מונת הלב השבור". רק לאחר פינוי לבית החולימ וטיפול שכלל שמונה מכות חשמל, ליבה הש בור חזר לפעומ וחייה ניצלו. "בח די השמ התאוששתי במהירות. שלושה שבועות לאחר מכנ נולדה לנו נכדה, והבת שלנו, אחותו של נריה, התחתנה. מאז המשפחה הו יפה להתרחב". פשוט ואהוב, עקשן ודעתן למשפחת בנ דוד חברה בת רומת העגלה גמ משפחת רובינ שבנה, לוחמ גולני מל עמיחי רובינ ז"ל, נפל במהלכ הל חימה בעוטפ באותה שבת. במחברת שנמצאה לאחר מכנ בתיקו האישי כתב עמיחי "לשימ לב קודמ כל לאדמ שמולי ולהתייח בכבוד". אמו, בתיה רובינ, מעידה שזה היה המוטו המרכזי בחייו. "אני מפחד, אבל אמסור את הנפש אם אצטרך". עמיחי ז"ל עם אביו "הוא היה דוס של ארץ ישראל". נריה ז"ל מקבל ברכה מאביו ביום גיוסו לצה״ל נריה היה ילד טבע שאהב אדמה, והבוץ היה נדבק לו לבגדים ולנעליים. יום אחד הוא נכנס הביתה כל כך מלוכלך, שלא הבנתי מאיפה בא. הוא ענה 'אמא, זאת אדמת ארץ ישראל'. זו הייתה האהבה שלו 24.04.26 | באייר תשפ"ו ז' | 681 גיליון | 20